מדור תרופות
הוורסיה הנוכחית של השיטה הזו היא בעיקר עבור אנשים שיש להם את סוג המאניות המהנות שהן הסטריאוטיפ של הפרעה דו קוטבית. אני עובד על ורסיה כללית של מודל 12 הצעדים להישארות על תרופות עבור כולם, ללא קשר לסוג ההפרעה הפסיכיאטרית. עם זאת, כפי שכתוב, חומר זה עשוי להיות לך לעזור ללא קשר למהות הייחודית של ההפרעה שלך.
איך עוזבים מאניה ב 12 צעדים קטנים.
נכתב ביום שבת, ה 11 באוקטובר, 2003
הי, אני ג'יירוד ואני מכור למאניה.
אחרי מה שחוויתי לאחרונה, ואחרי שהקדשתי לכך הרבה מחשבה, הגעתי למסקנה שמודל 12 הצעדים של תראפיית קבוצת התמיכה הוא משלים מעולה לטיפול בנוסף לתרופות ושאר הטיפולים שאתה עשוי לעבור. הוא לא מחליף אף אחד מאלה, הוא תוספת לשניהם. בקריאת האתרים של 12 הצעדים פתאום קלטתי שאני עשייתי את זה בעצמי מבלי לדעת שום דבר על שיטת 12 הצעדים, חוץ מזה שהייתי מאד מעוצבן מקבוצת אוכלי החינם הפאסיבי-אגרסיבי חברי הAA שמי שהיה אז השכן שלי דלת ליד היא מארח פעמיים בחודש. לפחות אחת המדבקות על המכוניות שלהם היתה בנוסח "שחרר, שחרר ג'רי. כן אלוהים.
אבל אם אתם קוראים את זה ואתם דו קוטביים, איפה שהוא בסביבות הפרעה דו קוטבית מטיפוס 1 של הרצף, לפחות חלק מהזמן אתם שואלים את עצמכם האם גם אתם מכורים למאניה.
יש הרבה סיבות מדוע אנחנו לא רוצים להיכנע לתרופות. התרופות מגעילות! הן משנות את המשקל שלנו, גורמות לשיער שלנו לנשור, גורמות לנו לישון כל הזמן, אנחנו כבר לא יכולים לחשוב בצורה פשוטה, אנחנו שוכחים הכול, אנחנו מתפרצים כאילו אנחנו שבועיים לפני מסיבת הסיום של התיכון ועוד אין לנו דייט, גם אם מלגזה אנחנו לא מצליחים להשיג זקפה, הטעם של האוכל הוא מוזר כעת, הו, עוד אבן ארורה בכליות וכך הלאה והלאה בהשפעות הלוואי. בנוסף אנחנו צריכים לשלם הרבה כסף בשביל המותרות להרגיש חרא. למה? כדי שלא נהיה יותר במצבים מאנים. אז אנחנו לא יותר חכמים, סקסיים, בעלי יותר בטחון עצמי, יותר בשליטה על העניינים, יותר כיפים ופשוט יותר טובים מכל אחד אחר.
הנקודה היא שהזיכרון הסלקטיבי שלנו פועל כך שנזכור את כל המאניות שמלאות בכיף. אז כמובן שאנחנו לא רוצים לקחת את התרופות כיוון שאנחנו רוצים להיות העצמי האופורי המאני שלנו. יש אפילו מאניות של חוסר שקט שאנחנו אוהבים להיות בהן. מה? אתם לא מאמינים לי? זעם, רבותי, זעם. שמעתם את המושג מכור לזעם? זה לא סתם משהו מפטפוט פסיכולוגי שמפילים על אנשים, יש בזה גרעין של אמת. הכוח של רתיחה טהורה הוא תערובת של חומרים בעלי יכולת למכר שנעים במערכת שלכם, גם פיזיים וגם פסיכולוגיים. כל מי שפגש אותי יכול לומר לכם שאנדי וורהול (צייר פופ אמריקאי) יכול להפיל אותי ברצפה בשנים מתוך שלושה סיבובים אחרי ואלרי סולרניס, ועדיין עשיתי חור בקיר עם האגרוף שלי. הרסתי חדרים של ריהוט. אף אחד לא התעסק איתי בביה"ס גאון כחוש וחביב המורים שהייתי בגלל ששלחתי שלושה ילדים לבית חולים שכן התעסקו איתי. זה היה בכיתה ג'. אני אפילו לא יודע מה קרה, הם התחילו משהו ואז הם היו חסרי הכרה. אותו דבר עם החור בקיר וכל הרהיטים המנוחים. זה מה שהוא זעם אמיתי, אתה לא זוכר את הפרטים. רק את ההרגשה של הכוח. זה תמיד היה מאבק לא לתת לזה לצאת.
יש אלכוהוליסטים שמעולם לא נהנו מאלכוהול, אבל הם ממשיכים לשתות. האם יתכן שאותו הדבר נכון לגבי מאניות? האם יתכן שגם המאניות של חוסר השקט יהיו ממכרות? אני לא יודע.
אבל אני משוכנע שהמאניות המהנות הן ממכרות. התנהגות יכולה להיות ממכרת, זה הוכח. כך שזה קשה כפליים להישאר על התרופות שלנו, קשה פי שלוש אם אנחנו משלמים עליהן מכיסנו. אנחנו חייבים להילחם בתופעות הלוואי, אנחנו חייבים להילחם עם ההתמכרות למאניה ואנחנו חייבים להיאבק עם התקציב כדי לשלם על הדברים הארורים.
עכשיו בואו נדבר על להיות מכורים למאניה. לאחר ההתפרצות של ההיפו מאניה האחרונה שלי חודש שעבר, הראשונה מזה קרוב לשנה, הקדשתי הרבה מחשבה לנושא של מאניה כהתמכרות. אם קראתם את הבלוג שלי וראיתם שלא עשיתי שום דבר ביחס לאותה היפו מאניה. פשוט נתתי לה להיות במשך יומיים מכיוון שאני מכור דפוק. אני אפילו יכול לראות דיכאון כממכר, אבל זה לא הסיפור שלי, למרות האשמות נוגדות. אני פשוט אוהב להתלונן על זה כשאני מדוכא כי זה עוזר לי להתגבר על הדיכאון. בכל מקרה, התרופות הן גדולות, התרופות הן הכרחיות, אנחנו לא יכולים להילחם במאניה בלי התרופות. אבל התרופות לא מספיקות. אנחנו צריכים לעשות משהו כמו תוכנית 12 הצעדים ביחס למאניה. אני יודע שזה נשמע מוזר, וזה בעצם להחליף התמכרות אחת ("חזור שוב") באחרת, אבל ההתמכרות ל 12 הצעדים אינה מזיקה בבסיסה. כן, היא יכולה לבזבז הרבה זמן, והאנשים שמעורבים, למרות שלרוב הם באמת נפלאים, אז אם קראתם את הספר מועדון קרב או ראיתם את הסרט, כל העניין של אנשים שהולכים לקבוצות תמיכה למען ההנאה וההשפעה על חברים להנאותיהם החולניות? זה לא המצאה. וקבוצות 12 הצעדים מושכות את הגרועים שבטיפוסים האלו. אני יודע, היה לי דייט עם מישהי כזו. התפיסה שלה של כיף היתה ללכת מפגישה אחת לשנייה. וזה היה הרבה לפני מועדון קרב. אז 12 הצעדים לדו קוטביים, אני יכול להבטיח לכם אחוז בריא של סוציופאטים. אבל יש דרך לעקוף את זה. עשו את התהליך של 12 הצעדים בעצמכם, או אחד על אחד או בקבוצות מאד קטנות עם אנשים שאתם בוטחים בהם. אנשים שאתם מכירים מקבוצות אחרות של בעלי הפרעה דו קוטבית. עדיף און ליין כך זה אנונימי עוד יותר.
בכל מקרה, אנחנו זקוקים לתמיכה של עוד אנשים, אנשים שעברו הרבה מאותו חרא שאנחנו עברנו. החומר של 12 הצעדים, אתם יכולים לעשות את זה בעצמכם. בסדר, אם יש לכם נשמה של ברזל כמו שיש לי מהצד של אבא שלי אתם יכולים. יתכן אפילו שיש מודל יותר טוב להתמודדות עם התנהגויות ממכרות, זה פשוט שהליכה בדרך של 12 הצעדים היא בחינם ויחסית יעילה, ולכן אני ממליץ עליה. זוהי לא הדרך היחידה להתמודדות עם התנהגות ממכרת. בדיוק כמו שיש עודף של תרופות לטיפול בהפרעה דו קוטבית, יש בוודאי דרכים נוספות לטפל באספקטים ההתנהגותיים של פשוט לרצות להיות שוב במאניה. אני יודע שממש מגרד לכם להרוס את דירוג האשראי שלכם, להרוס את מערכות היחסים שלכם, לחטוף מחלת מין, להרוס את המכונית שלכם, להיפצע בקרב קטטות באיזה פאב ולהיות מפוטרים מהעבודה אחרי שצרחתם על הבוס על כך שהוא לא היה מסוגל לראות כמה פשוט היה הפתרון לכל הבעיות!!!
אני רק חושב ש12 הצעדים זקוקים קצת להתאמה למצב שלנו. כמובן, בעלי הפרעות אפקטיביות אנונימיים מיישמים את 12 הצעדים המסורתיים על בעלי הפרעה דו קוטבית והפרעות דומות, פשוט בכך שהם מחליפים את המילה "אלכוהול" ב"ההפרעה האפקטיבית שלנו", אבל אני בכנות לא חושב שהם יעבדו כפי שהם כתובים. ואם אתם לא אוהבים את ההתאמות שלי, הרגישו חופשי לעשות התאמות משלכם. והשטויות האלו של לא להיות מסוגלים להתקדם מצעד אחד לשני? אני לא הייתי דואג יותר מידי ביחס לכך. לאחר שהתגברתם על שלב מסוים, טפלו בכל האחרים כפי שאתם מוצאים לנכון באיזה סדר שאתם יכולים להתמודד איתו. כן, הדרך הטובה ביותר היא הסדר שבה הם הוצגו, אבל זה לא הולך לעבוד עבור כולם. ואתם לא אמורים להתעכב כיוון שאתם לא מסוגלים לסיים שלב כלשהו. צעדים 4,5 ו 8 הם באמת קשים. אז, הנה אנחנו מתחילים עם תוכנית 12 הצעדים המותאמת להתמכרות למאניה:
צעד 1: בואו וקבלו שהאבחנה של הפרעה דו קוטבית היא נכונה ושבזמן התקופות המאניות שלנו עשינו בלגן רציני מהדברים. תראו, העניין הוא, אנחנו לא חסרי אונים לחלוטין, והחיים שלנו לא לגמרי לא ניתנים לסידור. כאתם נכנסים לקבוצת AA או לאתר שלהם, אתם חדורי אשמה בשלב הזה, ואולי אתם אמורים להיות חדורי אשמה על כל הדברים הטיפשיים, הורסי החיים שעשיתם כאשר הייתם מאנים. עם זאת אני חושב שתופעות הלוואי של התרופות הן ענישה עצמית מוצלחת יותר, ואני גדלתי כקתולי, כך שאני יודע על מה אני כותב. באשר לחוסר הכוח וחוסר היכולת לנהל, תסתכלו, לאחר שאנו מוצאים את הרופא המתאים כדי שיתאים לנו את התרופות הנכונות וכל עוד אנחנו נשארים בהסכמה עם לקיחת התרופות, יש לנו את הכוח על פני המאניה ויכולים לשלוט בחרא שאנחנו עושים. (הערת המת' – ההתמכרות היא עדיין לתחושות שיש לנו כשאנחנו במצב מאני או היפו מאני או בכל מצב רגשי אחר שאנו מכורים אליו) אל תשלו את עצמכם ולו לרגע שלא יהיו פריצות של מאניה או שהתרופות לא יכשלו. אבל המדע המודרני הופך למודרני יותר בכל יום. זהו מאבק, אבל אנחנו יכולים לנצח. אני לא חסר אונים ביחס למאניה, אבל אני לא זר לעובדה שאני נלחם באויב רב עוצמה. אבל אתם חייבים לקבל את העובדה שאתם בעלי הפרעה דו קוטבית ושהרסתם דברים כשהייתם לא בשליטה במשך המאניות שלכם. אם אתם לא נמצאים כרגע בטיפול תרופתי, אז אתם חסרי אונים. אתם משלים את עצמכם לחלוטין אם אתם חושבים שאתם שולטים בעניינים. התחילו בתוכנית. עכשיו.
צעד 2: קבלו שכוח שהוא גדול מאיתנו יכול להחזיר אותנו לשפיות ואכן יעשה זאת. אכן, חברות תרופות, מחקר פסיכיאטרי, מחקרים קליניים, רופאים ותרפיסטים שפועלים יחדיו המחליפים ביניהם ידיעות על מה עובד ומה לא, מולקולות חזקות שבהן ל 0.25 של ריספרדל יש השפעה כל כך גדולה על החיים שלי, כל אלו הם הרבה יותר בעלי עוצמה ממני. כל זה והרבה מעבר הצטרפו יחדיו בדרך להחזרת השפיות שלי. או, כן, אם אתם חושבים שסוג מסוים של כוח עליון מעורב גם הוא, זה גם פועל. תפילה או דרך כלשהי לדבר עם היקום היא נהדרת. בדרכי הגאוותנית הפאגאנית-קתולית-בודהיסטית אני מתפלל להמשך השפיות של עכבר ושלי בכל בוקר. אבל האלוהות לבד אינה הולכת לעשות את זה. כוח הרצון לבד לא הולך לעשות את זה. אתם זקוקים לתרופות כדי לעשות את זה ואתם זקוקים לעזרה של אנשים שעוברים את אותם המאבקים כדי להזכיר לכם שאתם לא לבד ושפריצה של דיכאון או של מאניה הם לא סוף העולם.
צעד 3: קבלו החלטה להעביר את החיים שלנו לידי הטיפול של מדע הרפואה. חלק מהחיים שלכם לא מועבר לתרופות ולמדע הרפואה והם בהחלט לא בעלי כוח ירוד יותר. אתם חייבים לקחת את התרופות שלכם בכל יום ובזמן. כך שאם אתם מסתכלים על מדעי הרפואה כעל הכוח העליון, אז אנחנו בהחלט חייבים לקיים את הצעד הזה מכל הלב. אבל הפסיכיאטר שלכם הוא לא האלוהים שלכם, הפסיכיאטר שלכם הוא במקרה הטוב הכומר שלכם. אתם מתוודים על החטאים שלכם בפני הפסיכיאטר שלכם ואתם מקבלים לחם קודש שבא בכל מיני צורות וצבעים. לפחות הטעם שלהם לא כל כך נורא כמו הלחם הכנסייתי המעופש שהגישו בסט' ברנדט במיסה של 19:00. אלא אם אתם לוקחים סירופ של ריספרדל מסיבה מסוימת. איכס! הו, וכמו כמרים זה לא מותר גם לפסיכיאטרים לגעת בכם בדרך לא הולמת, ואלוהים גם לא יכעס עליכם אם תדווחו על מגעים אסורים. אם אתם חושבים שהעברת החיים שלכם לדת ממוסדת כלשהי תעזור, אז לכו על זה, כל עוד הדת הממוסדת הזו לא מחייבת אתכם לנטוש את מדע הרפואה. כן, זה אומר שאני פוסל סיינטולוגיה, כריסטייאן סיינס וכל מסגרת אחרת שמגבילה אתכם בדרך כלשהי מקבלת גישה לתרופות הנכונות עבורכם. הוד קדושתו הדלאי למה ה 14 אמר שהדת היא נפלאה, ושזה באמת לא משנה איזו דת אתם בוחרים. תרגישו חופשי לזוז מאחת לשנייה אם זו שאתם נמצאים בה לא מתאימה לכם. הדלאי למה אמר את זה, אני מאמין בזה וזה מסכם את זה.
צעד 4: לעשות חשבון נפש נוקב וחסר פחד של עצמנו. חבר, זהו העשור של הבלוגים. האם זה לא משהו שכולנו כבר עושים ממילא? כן, בסדר חפרו קצת יותר עמוק. בדיוק עד כמה אידיוטים היינו כאשר הייתם מאנים? אנחנו יודעים עד כמה אנחנו לא תענוג גדול כשאנחנו בדיכאון, אז פשוט תימנעו מללכת לשם. אוקי. אנו חיים את השלב הזה כאשר אנחנו מדוכאים. למעשה, אם אנחנו עושים את השלב הזה כשאנחנו מדוכאים חשבו על כל הטוב שעשיתם בעולם. אבל כשאנחנו באופוריה מאניית אנחנו האנשים הנפלאים ביותר בעולם נכון? נכון! אז תמדטו על כל הבגידות המיניות, האנשים שהתייחסת אליהם כאל חתיכות זבל בשחצנות המאניות כיוון שאתם הייתם חרא גדול, והחיים שהפכו למסובכים יותר בהיסטוריה של הרס הקרדיט בבנק. אני יכול להמשיך עוד ועוד. הו כן, אנחנו היינו עיוורים לסבלם של אחרים כיוון שהשתנו מי ורדים וחרבנו מטילי זהב כאשר היינו מאניים. זה לא יפה, אל תעשו את חשבון הנפש הזה כשאתם מדוכאים. ברצינות, התמודדו עם הצעד הזה רק בתקופה שאתם ביציבות נפשית סבירה. הוא יכול להפוך חלק מתופעות הלוואי של התרופות להרבה פחות חמורות. מה הן אבנים בכליות מטופמקס בהשוואה לזה?
צעד 5: תודו בפני אלוהים, בפני עצמכם ובפני בני אדם אחרים בטבע המדויק של הפגמים שעשיתם. היי, וידוי הוא טוב לנשמה. היפתחו ושפכו, זה יעשה לכם טוב. התחילו בנוסח שלכם של אלוהים, עבדו עד המטפל שלכם, ואחר כך לקבוצות התמיכה האנונימיות. ואז תוכלו להתחיל להתמודד עם אנשים פנים מול פנים. או באמצעות האי מייל. הם לא יכולים לחבוט בכם כאשר אתם מספרים להם משהו באי מייל. וכמו בצעד 4, אתם יכולים לכתוב בבלוג כמו משוגעים. כתבו את הכול ושימו את זה באתר www.iwassuchajerkwhenmanic.com כשמשהו שעשיתם עולה. או שאתם יכולים להשתמש במבנה של האתר להתנצלות אנונימית, בהתבסס על שורת ההתנצלות המפורסמת אבל שכבר אינה פעילה. וכמובן, כניסיות קתוליות קימות בכל העולם, אתם לא חייבים להיות קתולים כדי להשתמש ברובן הגדול, אבל זה תלוי בכומר המוודה שיושב בתא.
צעד 6: אנחנו מוכנים לגמרי שהתרופות יסירו את כל הפגמים האלו באופיינו! נכון מאד אנחנו מוכנים. אנחנו מוכנים להשלים עם תופעות הלוואי כדי להפסיק להיות האידיוטים הכי גדולים על פני הכדור. אנחנו מוכנים לשלם הרבה כסף כדי להפסיק לפגוע באנשים שאנחנו אוהבים וכדי להפסיק לפגוע בעצמנו. הבנתם את זה? טוב. לכו ומצאו לכם פילוסופיה חילונית או רוחנית כדי לחזק את הקביעה הזו, כיוון שגם זה מאד עוזר. אבל אתם חייבים לעלות על טיפול תרופתי קודם לכן כדי להפסיק להיות כאלו באופן קבוע.
צעד 7: אנחנו נשבעים לאלוהים שלנו/ לאבות אבותינו/ לפילוסופיה שלנו להישאר כנועים למשטר התרופות. אם אנחנו לא ממשיכים לקחת את התרופות שלנו כל זה הוא סתם זיבולי שכל. עכשיו, ניקח בחשבון שיש תרופות שלא עובדות או שמפסיקות לעבוד ושתופעות לוואי מסוימות הן יותר ממה שאפשר לסבול, אז זה בסדר להפסיק תרופה אחת או יותר ולהחליף לאחרת. ולאותו אחוז קטן מאד של אנשים שעבורם שום דבר לא עבד, אני מצטער, זו כנראה אינה התוכנית עבורכם. ועדיין, עם קצת מזל, יהיה משהו שיעבוד עבורכם. לא כל תוכנית טיפול פסיכולוגית מחייבת טיפול תרופתי, אבל הרוב הגדול של האנשים בספקטרום הדו קוטבי בוודאות זקוקים לטיפול כזה. הרוב הגדול? כן, אני מודה שכמה ציקלותמים יוכלו כנראה להסתדר בלי תרופות. אבל הם מיעוט קטן בארץ של ההפרעה הדו קוטבית, כמו גם אלו שלא יכולים להסתדר עם אף תרופה. הרבה מאד אנשים מוותרים אחרי שניסו חמש או שש תרופות שונות, כאשר יש יותר מארבעים, סיפרו אותם, ארבעים תרופות שמתפקדות כמייצבות של מצבי רוח. אלו כל האנטי פסיכוטיים, כל הגיוונים של הליתיום, כמה כדורי הרגעה ורוב נוגדי הפרכוסים. אני אפילו לא סופר אף אחד מנוגדי הדיכאון. אל תוותרו בכזו קלות.
צעד 8: עשו רשימה של אנשים שפגעתם בהם והיו מוכנים להתפייס עם כולם. זהו הצעד שגורם לכולם לשנוא אנשים שנמצאים ב AA. למה? כיוון שהאנשים בתוכנית יוצרים פיוסים שרק גורמים לעצמם להרגיש יותר טוב, והופכים להיות גועליים ולוחצים ביחס לכך. יש "אני מצטער" לא מאד כנה כאילו שזה אמור לפצות על כל החרא שהם עשו ויאללה הם לצעד 9. התפייסות היא קשה. אתם חייבים למצוא משהו שיחולל שינוי. יכול להיות שלא תהיו מסוגלים למצוא דבר כזה. יכול להיות שלעולם לא תהיו מסוגלים להתפייס עם כמה אנשים. אלו החיים, התמודדו איתם. אתם תרגישו חרא ביחס לכך. זה לא נעים. זו הסיבה שאלוהים המציא את המטפלים. יתכן שתוכלו למצוא סוג מסוים של צדקה שתוכלו לקשר עם האנשים שפגעתם בהם ושאתם לא יכולים להתפייס איתם ותוכלו לעשות עבודה כלשהי בשמם, לא בשם שלכם, בשם שלהם. היי, אתם אלו שמנסים לפצות על המעשים הפושעים שלכם. אם זה אומר שאתם צריכים לעשות דברים בתור בעלי מין שונה, זו הבעיה שלכם. אין שום דבר קל ביחס לזה. תנסו לא להיות חראים מסוג אחר בשלב הזה.
צעד 9: מצאו לכם קבוצת תמיכה ועזרו לאנשים, רק תנסו לא לדפוק אותם. החלק השני הוא הרוצח. אנחנו כולנו עושים טעויות, אנחנו אומרים ועושים את הדברים הלא נכונים בהרבה מקרים. בבקשה תהיו זהירים עם אנשים אחרים, במיוחד אנשים אחרים במשבר. אחרת הרשימה שלכם של צעד 8 תמשיך לגדול. אבל אל תקפאו, תשתקו ותגיעו לזה שאתם לא עושים שום דבר. תאפשרו לאנשים לדעת מה עברתם, שתפו בחוויות שלכם. תנו לאנשים לדעת מה עזר לכם ומה לא. פשוט זכרו את מילות החכמה האלו שתמיד ראוי שיבואו בנוסף לכל עצה שאתם נותנים, "התהליך שלכם עשוי להיות שונה, מה שעבד עבורי יכול להיות שלא יעבוד בשבילכם". מעבר לכל דבר אחר, עצם העובדה שאתם נותנים לאחרים לדעת שהם לא לבד, שמישהו אחר היה שם, שלפעמים מדובר בקבוצה עצומה. בקבוצות התמיכה פנים אל פנים הם תמיד מחבקים האחד את השני. זה נראה שעוזר כאשר שום דבר אחר לא. הסתומים מהAA אף פעם לא חיבקו אחד את השני. אולי ג'רי התנגד לכך.
צעד 10: תקציפו, תשטפו ותחזרו. רק בגלל שהגעתם עד השלב הזה, בהנחה שעברתם על השלבים אחד בכל פעם, אין פירושה שנרפאתם. רחוק מזה. אם מילאתם טבלא של מצבי רוח, המשיכו לעשות זאת. אם חפרתם לתוך העבר שלכם לגבי כל הפציעות הישנות, המשיכו לחפור. אם אתם הולכים לטיפול ומגרשים שדים, המשיכו לגרש אותם גם אם אתם חושבים שהנפש שלה כולה כתמים ולכלוך. האם באמת הגעתם לפיוס עם כולם? כל האשמה שהAA מעלה, עולה עוד יותר סמיכה בשלב הזה. אין בכך כל צורך. פשוט זכרו, הפרעה דו קוטבית היא ערמומית, היא טריקית ואתם חייבים להיות חזקים יותר וחכמים יותר ממנה ואתם יודעים כמה חכמים וחזקים אתם יכולים להיות כאשר אתם מאנים. הו, ואם אתם מרגישים יציבים כבר תקופת מה ואתם חושבים שאתם יכולים להפסיק לקחת את התרופות, אל תעשו את זה!!! זוהי חשיבה משוגעת של תרמיות הפירמידה. איך אתם חושבים הפכתם ליציבים? כמובן שהתרופות שלכם פועלות. אחרי כמה שנים של יציבות, ואני מתכוון ליציבות מוחלטת ללא התפרצויות של מאניות או דיכאונות, אתם יכולים לשקול לדבר עם הרופא שלכם לצמצם כמה מהתרופות שלכם או אפילו להפסיק תרופה אחת או שתיים מהקוקטייל. בשלב הזה אני אפילו לא בטוח שאני הולך לעשות את זה או שפשוט אדון את עצמי למאסר עולם של תרופות. אבל רוב הסיכויים הם שאתם תצטרכו להיות עם איזושהי תרופה למשך שארית חייכם. הטוב ביותר שנוכל לקוות לו הוא להיות במינון נמוך של תרופה אחת או שתיים. אני מודע לגמרי שרמיסיה קורה. יכול להיות שתוכלו לרדת מהתרופות שלכם בשלב מסוים. אבל זה לאחר שנים של יציבות שלמה ומוחלטת.
צעד 11: למדו כמה שתוכלו אודות תרופות ותראפיות כדי לקבל החלטות מיודעות לגביהן ותוכלו לעזור לאחרים לקבל החלטות מיודעות גם כן. האם הכוונה שאתם אמורים להיות רוקחים חובבים? כמובן שלא. אבל כל עוד תלמדו לאן לפנות כדי לקבל אינפורמציה טובה ביחס לתרופות שונות ולשיטות תראפיה שונות שיכולות לכוון אנשים אחרים לכיוון הזה, זה כל מה שעליכם לעשות. זכרו את צעד 9, רק אל תדפקו מישהו אחר. אני הקמתי את האתר הזה כדי לעזור לכם להפוך לצרכן תרופות טוב יותר. מקומות טובים אחרים לחפש בהם הם Remedy Find כדי לקבל דיווחי צרכנים כמו דירוגים והערות ממשתמשים אמיתיים בתרופות ממגוון גדול להפרעות פסיכיאטריות ולא פסיכיאטריות; והקישורים שלנו על מקומות למצוא בהם אינפורמציה נוספת. האתר לצרכני התרופות חסרי התקציב (ארה"ב) יכול לעזור לתפרנים באמת. אם אתם לא ממש תפרנים, ועדיין צריכים לשלם את המחיר המלא, תבדקו את האפשרות של קניית התרופות מהרבה בתי מרקחת קנדיים טובים שמפרסמים כאן באתר. פשוט תקראו על איך לבחור בית מרקחת טוב. לא כל התרופות ניתנות לקניה מהצפון הלבן הגדול, ולא כולן זולות יותר, אבל זה שווה בדיקה. אתם עשויים גם למצוא תרופות במחירים נמוכים אף יותר במדינות אחרות, אבל זה כבר יותר מידי טרחה עבורי.
צעד 12: צאו וגייסו עוד אנשים בעלי הפרעה דו קוטבית, לכת החדשה הזו כך שתהפכו אותי להיות גורו עשיר. גרמו להם לקחת מפרעות מזומנים על סכומי הכסף שעוד נותרו להם בכרטיסי האשראי ולשלוח לי את כל הכסף שלהם. פיי פל עובד.
מה? זה הדבר שצעד זה מתייחס אליו בספר של ה AA, אני פשוט גובה אותו במקום. תבינו, אני מרושש ואני שקוע עד צוואר בחובות של כרטיסי אשראי ממאניה שנגרמה מגאודון וכדי לשלם על כל התרופות שאני לוקח כיום. טוב, בסדר, אתם לא חייבים לשלוח לי כסף. ובבקשה תשאירו את כרטיסי האשראי שלכם נעולים במקום בטוח. אם אתם חושבים שזה יעזור הפיצו את כתובת האינטרנט. אבל, יו, טד טרנר אם אתה קורא את זה וזה עזר לך להירגע אני חושב שאתה יכול להרשות לעצמך לשלוח לי כמה דולרים.
קבוצות תמיכה הן חשובות כדי שכל זה יעבוד. כן, המשפחה שלכם, או מה שנראה כמו המשפחה שלכם בחיים האלו (שותפים לדירה, עמיתים לעבודה, חברים, חברים בכנסיה שלכם, וכד') הם קריטיים לתמיכה שלכם. בעצם זה די טוב להביא כמה מהם אתכם לחלק מפגישות הטיפול שלכם. ועדיין לפעמים הם פשוט לא מבינים דרך מה אתם עוברים בגלל ש"זה הכל בראש שלכם". במילים אחרות, הם עשויים להחמיר את הדברים עבורכם. ברצינות, לא באופן מכוון, אבל זה מה שהם עושים. הם לא מבינים שהפרעה דו קוטבית, כמו מחלות נפש רבות אחרות, היא במידה רבה רגל שבורה של הנשמה. מאחר והאנשים האלו לא רואים את הגבס ואת הקביים, הם חושבים שאין באמת שום דבר שלא בסדר איתכם. זו עוד סיבה למה אני אוהב סריקות מוח מפוארות להפרעות דו קוטביות. אנשים מבינים תמונות. הנה צילום רנטגן של דו קוטביות, בדיוק כמו צילום רנטגן של רגל שבורה. תבינו, זה אמיתי. כן, המחלה היא בראש שלכם, אבל היא לא "הכול בראש שלכם". במקום גבס וקביים, אתם לוקחים תרופות. זה דורש זמן מסוים להסתגל להסתובב עם גבס וקביים, בדיוק כמו שנדרש זמן כדי להסתגל להסתובב עם התרופות. עם כמה רגלים שיש להם שבר קשה לפעמים צריך לשבור מחדש ולקבע מחדש את הרגל. אווץ!! עם דו קוטביות הניסיון הראשון של טיפול תרופתי לא תמיד עובד. במקרים של כמה רגלים שנשברו, יש צורך בניתוח ובהשמה של פלטינות שמפעילות גלאי מתכת ודורשות הסבר לשארית החיים שלכם. בעלי הפרעה דו קוטביות כנראה יזדקקו לטיפול תרופתי לכל החיים ולהסברים לאותו פרק זמן.
אתם יכולים לעזור למשפחה שלכם להבין. רופאים ומטפלים יכולים לעזור למשפחה שלכם להבין. כאן תמצאו אחד מאתרים רבים שיעזרו לכם להסביר זאת לאנשים בחייכם. אבל, אפילו אם תגיעו למצב שבו כל האנשים בחייכם יקבלו שאתם אכן בעלי הפרעה דו קוטבית ושייקח זמן עד שתתייצבו, אם הם לא עברו את זה בעצמכם, הם לא יכולים להעניק לכם את כל התמיכה שאתם צריכים. אתם חייבים להיות באינטראקציה עם אנשים שעברו את זה לפניכם, שעוברים את זה כיום וזה כל מה שיש להגיד בנושא.
אתם לא לבד. יש אחרים שמרגישים דפוקים בדרכים מאד דומות, אולי אפילו אותה הדרך שלגמרי דפוקה. ממש ברגע זה. או שהם חשו כך בנקודה כלשהי בחייהם. או, למרבה העצב, מישהו ירגיש ככה בעתיד הקרוב.
אני באופן אישי חושב שקבוצות תמיכה מקוונות הן עדיפות על כאלו שבהן נפגשים פנים אל פנים, אבל אני אוטיסטי בצורה קלה והיתה לי ילדות ממש דפוקה אז אני לא משחק יפה עם אחרים. היתרונות של האופציה המקוונת הן:
1. הן תמיד שם (זו לא ערובה שיהיה מישהו אחר בחדר הצ'ט, שאני מתעב בכל מקרה, אבל הפורומים הם תמיד שם, אז אתם יכולים לקרוא ולהדפיס ולקרוא ולהדפיס כך שזה נראה כאילו שיש שם עוד מישהו).
2. זה הרבה יותר קשה שמישהו יעקוב אחריך הביתה. זה לא בלתי אפשרי, רק לוקח יותר זמן.
3. באותו מטבע, זה הרבה יותר אנונימי. לא שאני מר אנונימיות כיוון שאני כולי מכוון לשבירת הסטיגמה המעצבנת, אבל לכל מי מכם שמעדיף להישאר אנונימי, זה הרבה יותר קל להישאר אנונימי כאשר אף אחד לא רואה את הפנים שלכם. ועדיין, אדם נחוש יכול לשבור את מסך האנונימיות, אבל זה פשוט יותר קשה לביצוע.
4. אף אחד לא יכול לחבוט בפרצופכם אחרי שאמרתם משהו טיפשי או פוגע.
5. מנהלי הפורומים יכולים לגרום לדברים הטיפשיים או הפוגעניים שלכם להיעלם. ניסוחים מסוכנים ומילים מסוכנות יכולים לעבור שינוי למשהו פחות מסוכן או שניתן לצרף להם סימני אזהרה.
6. יותר קל להתעלם מאדם מסוים באמצעות הנפלאות של טכנולוגיית הסינון.
7. אין צורך בנהיגה בכל העיר או לעיר אחרת.
8. אין התקפות ריח.
9. פסיכודרמה פחות אינטנסיבית. יש הרבה פסיכודרמה, אתם פשוט לא סופגים את כל ההשפעה.
10. הגישה לכמות האינפורמציה העצומה שמתייחסים אליה היא רק במרחק של קליק על העכבר.
היתרונות של קבוצות שנפגשות פנים אל פנים הן:
1. החום והקרבה של מגע אנושי, אם אתם מחפשים דברים מסוג זה.
2. שפת גוף וטון הדיבור משחקים תפקיד עצום בתקשורת האנושית, לאלו שמכם שקולטים אותם.
3. חיבוקים, שוב אם אתם אוהבים דברים כאלה.
4. ארוחת ערב.
5. פעילויות קבוצתיות.
6. חוויות הקתרזיס רבות יותר גם בעוצמתן וגם בכמותן.
7. אחרי שאתם מחרימים מישהו הם לא יכולים לחזור כי אתם יודעים מי הוא. אתם מחרימים מישהו בקבוצת מקוונת, הם משנים כתובת מייל או כינוי והם חזרה שם כדי להציף קצת חרא.
8. חילופים מוטרפים. היי, כל עוד יש לכם מרשם לתרופה זה חוקי לגמרי לקבל תרופות חינם ממישהו. ביחס למסירת תרופות שאתם כבר לא צריכים למישהו אחר, זה עשוי לסבך אתכם בצרות. אבל בזמנים דפוקים אלו, מה עוד אנחנו יכולים לעשות?
9. סיכוי יותר טוב להשיג דייט. תבינו, עדיין המצב מאד בודד לרבים מאיתנו.
10. כמויות אין סופיות של קפה חופשי.
אז, אם החלטתם לפחות תבדקו קבוצת תמיכה אחת או שתיים, היכן מתחילים? אל תדאגו הרכבתי עמוד שלם של קישורים לקבוצות תמיכה מגוונות.
אתם יכולים לעשות את זה, אתם יכולים לצאת ממאניה, עם העזרה של התרופות, שינוי באורח החיים שלכם, העזרה של הרופא/ים שלכם והעזרה של אחרים שעברו את זה. תנו את העזרה הזו חזרה, היא תעזור לכם בתורה.
והיכן אני? אני כל כך תקוע בצעדים 5 ו 8. יצירת פיוס והכול. זה קשה, הייתי מאד מאד רע. עשיתי פיצוי יתר עם צעדים 9 ו 11 במקום. אני מעדיף את האבנים בכליות מהטופמקס על פני הניסיון לתקן את שגיאות העבר שלי, אם דבר כזה הוא בכלל אפשרי.
"המשך לקחת את תרופות המשוגעים שלך!"
הספרים:
Crush Step 3: The Ultimate Usmle Step 3 Review: Books: Adam Brochert
Exuberance : The Passion for Life: Books: Kay Redfield Jamison,
Loving Someone With Bipolar Disorder: Books: Julie A. Fast,John D. Preston,
First Aid for the USMLE Step 3: Books: Tao Le,Vikas Bhushan,Patrick O'Connell,Murtuza Ahmed
One Small Step Can Change Your Life : The Kaizen Way: Books: Robert Maurer
Kaplan Medical USMLE Step 3 Qbook (Kaplan USMLE Qbook): Books: Kaplan Medical
Strong Medicine for Step 3: Books: Joseph R. DiCostanzo
Bipolar Disorder for Dummies: Books: Candida Fink,Joe Kraynak
I am Not Sick I Don't Need Help!: Books: Xavier Amador,Anna-Lica, Ph.D. Johanson
Brain Lock : Free Yourself from Obsessive-Compulsive Behavior: Books: Jeffrey M. Schwartz
Asperger's Syndrome: A Guide for Parents and Professionals: Books: Tony Attwood
זכויות יוצרים © 2003, 2004, 2005 jerod poore. כל הזכויות שמורות.
כמעט כל החומר באתר מוגן בזכויות יוצרים © 2003, 2004, 2005 jerod poore. חוץ מעלוני התרופות כמובן, אלו הן הרכוש של חברות התרופות שפיתחו את התרופות שהעלונים מתיחסים אליהן. וכל מסמך של אדם אחר שעשוי להיות מועלה באתר יישאר בבעלות של המחברים המקוריים. אתם לא רשאים להעתיק דף זה או כל חומר אחר ללא הרשות המפורשת של המחזיק בזכויות היוצרים. זה, בדרך כלל אני, אז פשוט תבקשו קודם. זאת אומרת אם אתם רוצים להדפיס כמה עמודים לקחת לרופא שלכם, למטפל, ליועץ, לקבוצת התמיכה, למשפחה הלא מבינה שלכם אז זה בסדר פשוט לעשות את זה. לכו על זה! בבקשה. כל עוד שאתם כוללים את ההערה הזו בדבר זכויות היוצרים וההצהרה הבאה, אני בסדר עם זה.
כל הזכויות שמורות. אף אחריות אינה מובעת במפורש או במובלע. התייעצו עם רופא אחד או יותר לפני לקיחה, או שינוי של התרופות הנוירולוגיות ו/או הפסיכיאטריות שלכם. החוויות שלכם עשויות להיות שונות. מה שקרה לנו לא בהכרח יקרה לכם. אף אחד באתר הזה אינו רופא, מטפל או רוקח. אנחנו לא מגלמים אותם לא כאן ולא בטלויזיה. רק רופאים יכולים לאבחן ולטפל בבעיות. יש רופאים שנוטים להתעצבן על החולים שלהם שיודעים יותר מידי לגבי תרופות, אז תהלכו בזהירות היכן ומתי שזה הולם. האבחון של עצמך באמצעות אתר זה כמו להגן על עצמך בבית המשפט, פתאום יש לך טיפש בתור רופא. אל תהיה סייברכונדריאק, שחושב שיש לך כל מחלה שראית באתר, או שיהיו לך כל תופעות הלוואי של כל התרופות. הכנת מרשם עצמי מסוכנת באותה מידה. כל האינפורמציה באתר הזה הושגה באמצעות התנסות אישית, ההתנסויות של החברים שלי, ההתנסויות של חברים שדיווחו עליהן בקבוצות התמיכה המקוונות וממקורות שיש אליהם קישור באתר. דע את המקורות שלך! כפי שהאינפורמציה מוצגת כאן היא אינה תחליף לעצה רפואית אמיתית מרופא אמיתי, אלא רק השלמה לעצה כזו. אף נוירולוג, פסיכיאטר, מטפל או רוקח נפגע בעשייה של האתר הזה. כל השמות המסחריים של התרופות שמופיעות באתר הן הטרייד מארק של החברות שרשומות אחריהן בעמודים של התרופות, גם אם חברות אלו עשויות או עשויות שלא להירכש ע"י חברות אחרות שעשויות או עשויות שלא להיות רשומות באתר בזמן שאתה קורא אותו. תמיד תקרא את העלון לצרכן שמגיע עם התרופה שלך ואף פעם אל תזרוק אותם. אם לא קיבלת עלון לצרכן, דרוש אותו. בקול רם. האתר קרייזי מדס הוא לא אחראי לתוכן של האתרים שאנחנו מקשרים אליהם. אנחנו אוהבים אותם, או שהם פרסומות בתשלום, או שהן משהו שעליך לקרוא כדי לקבל החלטה מיודעת ביחס לתרופה מסוימת. לעיתים הן יותר מאחת מהקטגוריות האלו. אבל מה שנמצא באתר שלהם הוא העניין שלהם לא שלנו. אינפורמציה מעטה מאד אודות המבקרים באתר נאספת ונשמרת. ומפעם לפעם אני מסתכל על ערכי החיפוש שנעשה בהם שימוש כדי למצוא את האתר כדי להפוך את האינפורמציה הקיימת לרלוונטית יותר. השתמש רק כפי שאתה מודרך. הימנע היכן שאסור עליך.
"הכל הוא אמת, שום דבר אינו מותר." – Jerod Poore
נשמח לקבל תגובות
חזרה
למעלה
