מדור תרופות
חוסמות מונואמין אוקסידאז (MAOI)
זו אחת מקבוצות התרופות הבודדות שלגביהן לא לי ולא לעכבר אין ניסיון אישי כלשהו.
אם כל השאר נכשל, מבחינת תרופות, קיימות חוסמות המונואמין אוקסידאז. למרות שאני חושב שצריך לשקול להשתמש בהן לפני הTCA. מחוץ לארה"ב אפשר למצוא דברים כמו תרופות MAOI מטיפוס B, נוגדי MAOI ומדבקת MAOI, כולם מיועדים להתמודד עם השינויים המהממים בסגנון החיים שמגיעים עם הMAOI. הMAOI עובדות ע"י חסימה של מונואמין אוקסידאז במוח הקטן שלכם, מכאן שמן, כמו גם ע"י ריכוז של סרטונין ונוראדרנלין בחלקים מסוימים מהמוח שלכם. עבור צורות מסוימות של דיכאון זה הדבר היחיד שעומד לעבוד. כאשר עולים המונחים "דיכאון לא טיפוסי" או " עמיד לטיפול", הMAOI הן התרופות שחודרות דרך ההתנגדות. אז מדוע לא רושמים אותן לעיתים קרובות יותר? מכיוון שיש להן פעילות גומלין עם מספר גדול של סוגי מזון, תרופות במרשם ושאינן במרשם ולעיתים אפילו בצורה שמובילה למוות. אז מדוע הצורות האחרות אינן ניתנות להשגה בארה"ב? בגלל שהפטנט פג, ולא עומדים להרוויח מספיק כסף כדי לשמח את בעלי המניות. אולי. יש מבדקים של מדבקת MAOI בארה"ב, אז נראה אם יצא מזה משהו. אבל אם אתם מיואשים וממושמעים מספיק כדי להחליף פיצה, יין, קפה, שוקולד, קים צ'י (חמוצים קוריאניים), כרוב כבוש, אבוקדו, פול מצרי, גבינות מיושנות, במיוחד בננות בשלות, כמעט כל תרופה שנמכרת ללא מרשם רופא ומגוון נוסף של סוגי מזון ותרופות מרשם, בשביל סיכוי פוטנציאלי לפתרון היחיד לדיכאון שבכל דרך אחרת אינו פתיר, הMAOI יכולות להיות הניסיון האחרון בסחרחרת התרופות. פשוט תקפידו ללבוש צמיד רפואי שמציין שאתם נוטלים MAOI למקרה שתגיעו לאשפוז, בגלל שאסור לכם לקחת איזה שהם נוגדי כאבים עד שהMAOI לא יוצאים מהמערכת שלכם, אחרת גם אתם יכולים למצוא את עצמכם בקומה של 19 יום. ומצד שני יכול להיות שבכלל לא יהיה לכם מספיק מזל בשביל להתעורר. בנוסף לזה, תופעות הלוואי הרגילות דומות לאלו של הSSRI, בנוסף לסחרחורת שהיא מאד נפוצה. בנוסף יש לכם את הסיכון לחוות תופעות לוואי מוזרות כמו הTCA, למרות שזה הרבה פחות סביר. ולMAOI יש את סינדרום ההפסקה שלהן. אבל הן באמת עובדות לאנשים מסוימים כאשר כל השאר נכשל, במיוחד עם רמרון עבדה עבורכם קודם ואז חדלה. אם האופציות האחרות היחידות הן ניסוי פראי בשימושים לא מותווים של תרופות מוצא אחרון ונזעי חשמל, כדאי שתקדישו לMAOI שיקול דעת סביר.
אני עומד לכסות רק את הדברים הבסיסיים לעכשיו והמקומות שבהם אפשר להשיג עוד אינפורמציה, אם קיימת. אני אעדכן את התרופות האלו לפורמט החדש אחרי שאטפל בתרופות אחרות, מכיוון שלא נותנות את הMAOI לעיתים תכופות, אם כי יכול להיות שהיה נכון לרשום אותן לעיתים תכופות יותר. אם וכאשר מדבקת MAOI תצא לשוק אנחנו נראה הרבה שימוש בMAOI, כיוון שהמדבקה מטפלת ברוב הבעיות שקשורות לMAOI.
אם אתם הגעתם אל הMAOI, אתם צריכים שיחות ארוכות עם הרופא שלכם וקריאה יסודית של העלון לצרכן. אי אפשר להתייחס לתרופות האלו בקלות דעת. אבל בקריאת הניסיון של אנשים אשר לקחו אותן, וההשוואה של ההתנסויות שלהם עם אלו של עכבר והTCA, אם עברתם את כל האנטי דיכאוניות הסטנדרטיות וגם כמה מהתרופות בצורה לא מותווה, עדיף לכם לנסות את הMAOI לפני שאתם מגיעים לTCA.
להרבה אינפורמציה על MAOI, TCA ואיך הם משתוות לתרופות אחרות אני יכול להפנות אתכם ל:
טבלה להשוואה בין נוגדות דיכאון שונות מאת לורן רגיאר וברנט ג'נסן מבי"ס לרפואה של אונ' קווינס בקינגסטון אונטריו כמובן שהטבלה מתייחסת רק לתרופות שניתנות להשגה בקנדה, אה, אבל היא כן מכסה SSRI, מעכבי ספיגה חוזרת של נוירוטרנסמיטרים רבים, נוגדי דיכאון טריציקליים, MAOI ומה שעוד יש להם שם בקנדה.
תודות למיניון האמין groovyone על מציאת הטבלאות האלו.
כדאי לכם לבדוק גם את המדריך לתרופות פסיכיאטריות של נום דה פלאם להרבה אינפורמציה על תרופות הדור הישן כמו נוגדי הדיכאון הטריציקליים והMAOI וכיצד משתמשים בהן לדברים כמו דיכאון לא טיפוסי.
בינתיים, הצצה על איך שהמדריך הישן של Poppin Zits! לצרכן של התרופות הפסיכיאטריות היה נראה: (המקור הראשוני לאתר)
Marplan (isocarboxazid). יש צורך להתחיל את המינון עם טבליה אחת (10 מג) פעמיים ביום. אם יש טולרנטיות לתרופה, ניתן להגדיל את המינון בהפרשים של 10 מג כל יומיים עד ארבעה ימים כד להשגת מינון של 4 טבליות ליום (40 מג) בסוף השבוע הראשון של הטיפול. אז ניתן להעלות את המינון בהפרשים של 20 מג כל שבוע, אם יש צורך ואם יש טולרנטיות לתרופה, עד למינון מומלץ מקסימלי של 60 מג ליום. רצוי שהמנות היומיות יחולקו לשתיים עד ארבע מנות. לאחר שמושגת תגובה קלינית מקסימלית, יש צורך לעשות מאמץ להוריד את המינון באיטיות על פני תקופה של כמה שבועות מבלי לסכן את התגובה התראפויטית. לא ניתן לראות השפעה חיובית אצל הפציינט לפני 3-6 שבועות של טיפול. אם לא מושגת תגובה לאחר הזמן הזה, לא סביר שהמשך לקיחת התרופה יועיל. לא ניתן מידע לגבי זמן מחצית חיים. הופמן לה רוש.
לאינפורמציה נוספת: http://www.fda.gov/cder/foi/label/1998/11961lbl.pdf
נרדיל (phenelzine sulfate) מינון התחלתי: המינון ההתחלתי המקובל לנרדיל הוא טבליה אחת (15 מג) שלוש פעמים ביום. טיפול שלב מוקדם: יש צורך להעלות את המינון עד ל 60 מג ליום בקצב מהיר יחסית בהתחשב ביכולת הטולרנטיות של המטופל. יתכן ויהיה צורך להעלות את המינון עד ל 90 מג ליום כדי להשיג חסימה מספקת של המונואמין אוקסידיאז. מטופלים רבים לא מפגינים שום סימפטומים של תגובה קלינית לפני שהם נמצאים חודש במינון של 60 מג. מינון משמר: לאחר שהופקה התועלת המקסימלית מהנרדיל, יש צורך לרדת באיטיות במינון במשך של כמה שבועות. מינון משמר מספק יכול לעמוד על טבליה אחת, 15 מג ליום או פעם ביומיים, ויש צורך להמשיך את השימוש בתרופה כל עוד יש בכך צורך. לא ניתן מידע לגבי זמן מחצית חיים. פארקה-דייויס.
לאינפורמציה נוספת: http://www.fda.gov/cder/foi/label/2002/11909slr030lbl.pdf
Parnate (tranylcypromine sulfate) המינון האפקטיבי המקובל הוא 30 מג ליום, בדרך כלל בחלוקה לשתי מנות. אם אין סימנים של שיפור לאחר תקופה סבירה (עד שבועיים), ניתן להעלות את המינון ב 10 מג ליום במרווחים של שבוע עד שלושה. טווח המינון יכול להגיע עד למקסימום של 60 מג ליום מעבר למינון המקובל של 30 מג. סמיתקליין ביצ'אם.
לאינפורמציה נוספת: http://www.fda.gov/cder/foi/label/2001/12342s51lbl.pdf
שמור על עצמך והמשך לקחת את תרופות המשוגעים שלך!
ג'יירוד (תלחץ כאן כדי לשלוח לי אי מייל או פשוט תשלח הודעה לjerod23 כאן ב crazymeds.org)
הספרים שהיו בשימוש:
Mosby's 2004 Drug Guide David Nissen PharmD, Editor.© 2004. An imprint of Elsevier. The edition we're using isn't listed on Amazon.
Physicians' Desk Reference Editions 53 & 56 Maria Deutsch & Anu Gupta, Drug Information Specialists, et al. © 2002. Published by Medical Economics Company.
Instant Psychopharmacology 2nd Edition Ronald J. Diamond M.D. © 2002. Published by W.W. Norton
The Complete Guide to Psychiatric Drugs Edward Drummond, M.D. © 2000. Published by John Wiley & Sons, Inc.
נוצר ביום שלישי, ה 11 לנובמבר 2003
עודכן לאחרונה ביום שבת, 28 לאוקטובר 2006
זכויות יוצרים © 2003, 2004, 2005 jerod poore. כל הזכויות שמורות.
כמעט כל החומר באתר מוגן בזכויות יוצרים © 2003, 2004, 2005 jerod poore. חוץ מעלוני התרופות כמובן, אלו הן הרכוש של חברות התרופות שפיתחו את התרופות שהעלונים מתיחסים אליהן. וכל מסמך של אדם אחר שעשוי להיות מועלה באתר יישאר בבעלות של המחברים המקוריים. אתם לא רשאים להעתיק דף זה או כל חומר אחר ללא הרשות המפורשת של המחזיק בזכויות היוצרים. זה, בדרך כלל אני, אז פשוט תבקשו קודם. זאת אומרת אם אתם רוצים להדפיס כמה עמודים לקחת לרופא שלכם, למטפל, ליועץ, לקבוצת התמיכה, למשפחה הלא מבינה שלכם אז זה בסדר פשוט לעשות את זה. לכו על זה! בבקשה. כל עוד שאתם כוללים את ההערה הזו בדבר זכויות היוצרים וההצהרה הבאה, אני בסדר עם זה.
כל הזכויות שמורות. אף אחריות אינה מובעת במפורש או במובלע. התייעצו עם רופא אחד או יותר לפני לקיחה, או שינוי של התרופות הנוירולוגיות ו/או הפסיכיאטריות שלכם. החוויות שלכם עשויות להיות שונות. מה שקרה לנו לא בהכרח יקרה לכם. אף אחד באתר הזה אינו רופא, מטפל או רוקח. אנחנו לא מגלמים אותם לא כאן ולא בטלויזיה. רק רופאים יכולים לאבחן ולטפל בבעיות. יש רופאים שנוטים להתעצבן על החולים שלהם שיודעים יותר מידי לגבי תרופות, אז תהלכו בזהירות היכן ומתי שזה הולם. האבחון של עצמך באמצעות אתר זה כמו להגן על עצמך בבית המשפט, פתאום יש לך טיפש בתור רופא. אל תהיה סייברכונדריאק, שחושב שיש לך כל מחלה שראית באתר, או שיהיו לך כל תופעות הלוואי של כל התרופות. הכנת מרשם עצמי מסוכנת באותה מידה. כל האינפורמציה באתר הזה הושגה באמצעות התנסות אישית, ההתנסויות של החברים שלי, ההתנסויות של חברים שדיווחו עליהן בקבוצות התמיכה המקוונות וממקורות שיש אליהם קישור באתר. דע את המקורות שלך! כפי שהאינפורמציה מוצגת כאן היא אינה תחליף לעצה רפואית אמיתית מרופא אמיתי, אלא רק השלמה לעצה כזו. אף נוירולוג, פסיכיאטר, מטפל או רוקח נפגע בעשייה של האתר הזה. כל השמות המסחריים של התרופות שמופיעות באתר הן הטרייד מארק של החברות שרשומות אחריהן בעמודים של התרופות, גם אם חברות אלו עשויות או עשויות שלא להירכש ע"י חברות אחרות שעשויות או עשויות שלא להיות רשומות באתר בזמן שאתה קורא אותו. תמיד תקרא את העלון לצרכן שמגיע עם התרופה שלך ואף פעם אל תזרוק אותם. אם לא קיבלת עלון לצרכן, דרוש אותו. בקול רם. האתר קרייזי מדס הוא לא אחראי לתוכן של האתרים שאנחנו מקשרים אליהם. אנחנו אוהבים אותם, או שהם פרסומות בתשלום, או שהן משהו שעליך לקרוא כדי לקבל החלטה מיודעת ביחס לתרופה מסוימת. לעיתים הן יותר מאחת מהקטגוריות האלו. אבל מה שנמצא באתר שלהם הוא העניין שלהם לא שלנו. אינפורמציה מעטה מאד אודות המבקרים באתר נאספת ונשמרת. ומפעם לפעם אני מסתכל על ערכי החיפוש שנעשה בהם שימוש כדי למצוא את האתר כדי להפוך את האינפורמציה הקיימת לרלוונטית יותר. השתמש רק כפי שאתה מודרך. הימנע היכן שאסור עליך.
"הכל הוא אמת, שום דבר אינו מותר." – Jerod
Poore
נשמח לקבל תגובות
