מדור תרופות
מבוא מתורגם - יפית צדקה
מבוא
היי מה שלומך?
לא כל כך טוב, הא?
נכון, אחרת לא הייתם כאן.
טוב, אז עם קצת מזל אנחנו נעזור לך להרגיש קצת יותר טוב.
אם אתם רוצים להתחיל עכשיו, פשוט תבחרו את התרופה או את הנושא שעליהם אתם צריכים לדעת מהמסגרת בצד ימין. הגעתם לאתר הראשי, נכון? והדפדפן שלכם מאפשר מסגרות? אני יודע, מסגרות מעצבנות, ואני מעצבן בתור מעצב אתר. למרבה המזל יש לי קישורים למקומות אחרים בכל רחבי האתר, כך שגם בלי מסגרות תוכלו לנווט כאן עם קצת סבלנות.
אם לא הייתם כאן אף פעם בעבר, אני ממליץ שתקראו את איך לקרוא את התכנים. זה יסביר את הפורמט שלנו (הפורמט המיושן והדפוק והחדש והמסוגנן) יחד עם המקור של האינפורמציה אודות התרופות. אתם גם תרצו לקרוא את האינפורמציה הכללית ביחס לכל קבוצה של תרופות, בגלל שאני מכסה הרבה אינפורמציה כללית שהיא משותפת לכל התרופות בקטגוריה הזו. אני תמיד משנה את הפורמט החדש כך שלא כל התרופות תואמות את הפורמט החדש והטוב ביותר, בבוא הזמן הן יהיו.
אם היית כאן בעבר, במקרה כזה תבדוק את המה חדש. אתה עשוי להבחין שהעיצוב הוא קצת שונה. כאילו שאי פעם אני אחליט איך אני רוצה שהאתר יראה.
אתה גם תראה כמה כותרות שלא מובילות לשום מקום עדיין. אלו מאמרים שאני אמור עדיין לסיים. היי, אני ביפולרי ומפוזר חשיבתית. אם הן לא יהיו שם אני אשכח מהן לגמרי! בסופו של דבר יהיה שם משהו. כפי שאומרים בפגישות של אא/נא/*א, "תמשיך לחזור לכאן!"
אם אתה בשוק ומנסה להבין את כל העניין המהמם של תרופות ושלהיות מסווג כסוג מסוים של מעניין מבחינה נפשית/ חולה נפש/ משוגע באופן בסיסי, או שרוצה לדעת מה הוא האתר הזה, פשוט תמשיך לקרוא.
אני יודע, התרופות מגעילות.
אבל אתה יודע מה? כאשר אתה חולה נפשית ואתה לא לוקח את התרופות הנכונות, זה מגעיל עוד הרבה יותר כאילו בנוסף לזה עוד שמים לך מקל חם בתחת. ככה זה בלי תרופות בכלל, וככה זה אם אתה לוקח תרופות שהן לגמרי לא מתאימות. וככה זה כאשר אתה לוקח את התרופות הפסיכיאטריות אם אתה לא אמור לקחת אותן בכלל.
אני מצטער על הדימוי המזעזע שכאן, אבל אתה חייב להתעורר לעובדה שמחלת נפש לא יכולה להיות מטופלת רק באמצעות חיבוקים עדינים ומלאכים יפים. כאשר אתה משוגע, כמו בהרבה נושאים בחיים, אתה חייב לקבל בחירה בין שתי אופציות ואתה חייב להחליט איזו מהן תהיה גרועה פחות.
הרבה אנשים עומדים להגיד לך משפטים אודות הדרך שבה אתה יכול להתמודד עם מחלת נפש דרך תרפיה, תפילה, מדיטציה ובכך שתיקח עשבים שונים, ויטמינים, השלמות תזונה וחומצות אמינו ובכך שתעשה יוגה או פעילות דומה, באמצעות שינוי התזונה שלך ועוד שינויים בסגנון החיים וכן הלאה. טוב, כל הדברים האלה הם טובים מאד, אני עושה רבים מהם בעצמי. לעזאזל, אני עושה את הרוב של הדברים האלו. הם כולם חלק מדיאטה מאוזנת לבריאות נפשית. לחלק מסוגי המחלות הנפשיות להרבה אנשים דברים אלו לבדם עשויים להיות התשובה. אני מדבר על דיכאון קל עד בינוני, חרדה קלה, תסביכים מתונים, דברים כגון זה. לא על להיות חולה בראש בצורה רצינית.
לא הפרעה ביפולרית.
לא אפילפסיה.
לא סכיזופרניה.
לא דיכאון קליני שמשאיר אותך במיטה בוהה בתקרה למשך שבועות בכל פעם.
לא הפרעה אובססיבית כפייתית כשאתה בודק לראות שהדלת נעולה במשך שעה וחצי לפני שאתה יכול לעזוב את הבית.
לא חרדה/הפרעת פאניקה כה עזה שהסימפטומים הפיזיים גלויים לאדם אחר. או אגרופוביה כה עזה שאתה לא יכול לצאת מהבית אף פעם.
לא ADD/ADHD כשאתה לא מסוגל לשמור על רצף של מחשבה למשך יותר מעשר שניות.
אוטיזם - האתר יגע רק בצורות המתונות יותר של הרצף, בעיקר בחלק של האספרגר, כיוון שזה מה שיש לי וזה מה שהכי מוכר לי. אתה לא זקוק לתרופות כדי להתמודד עם חיים ברצף האוטיסטי, אבל ריספרדל (risperidone) הפך את חיי לכל כך הרבה יותר קלים. הפכתי להרבה פחות למטומטם אספרגר טיפוסי הודות ריספרדל (risperidone). חכה? זה לא אומר שאני לא אני האמיתי. זה נכון. אני לא. יש לי אישיות שונה בגלל התרופות שלקחתי. זו אישיות משופרת בהרבה מזו שהיתה לי ללא התרופות. אני עשיתי את הבחירה. חיים טובים יותר באמצעות כימיה ומדע הרפואה המודרני. זה בהחלט אפשרי לעבור חיים אוטיסטים ללא תרופות, אני פשוט לא ממליץ על כך. איבדתי חבר אספרגר אחד עקב התאבדות בדרך זו. ועבור כל סוחרי הרפואות למיניהם - אין שום תרופה. אוטיזם משמעו שהמוח שלנו מורכב בדרך שונה לגמרי מאשר אצל בני אדם. אני מאד ממליץ לקרוא את האתר הבא ליותר אינפורמציה.
מחלת נפש הינה בדיוק כמו כל מחלה אחרת. הפרעה דו קוטבית, דיכאון קליני ואחרים הינן המקבילות הנפשיות של להיות עם רגל שבורה מתאונת דרכים. אם שברת את הרגל שלך, האם מישהו היה מצפה ממך לעשות ג'וגינג עם רגל שבורה? האם מישהו היה אפילו מצפה ממך שתמשיך את חייך כמו לפני ששמו לך את הגבס? נכון, לחלק מאיתנו היו בחייהם אנשים ממש סדיסטים ודפוקים בחייהם שהיו עשויים להעלות דרישה כזו, אבל בואו לא נכניס אותם לתמונה.
אז מה קורה כאשר אתה שובר את הרגל?
· אתה צריך לעבור רנטגן
· אתה צריך שיקבעו את העצמות שלך.
· אתה צריך שישימו לך גבס על הרגל.
· אתה תצטרך קביים ו/או אחת מכיסאות הגלגלים הקטנים כדי להתנייד.
או.קי, עכשיו בוא נשווה את זה עם התהליך הפסיכיאטרי:
· האבחנה הראשונית שלך היא הרנטגן (למרות שקבלה של סריקת מוח יוקרתית היא המקבילה האמיתית לרנטגן).
· קיבוע העצמות שלך זה התהליך הכואב של ההשלמה עם המחלה שלך בעצמך יחד עם תרופות המשבר הראשוניות וההתערבויות.
· הגבס, הקביים וכיסא הגלגלים הן התרופות שלך לטווח הארוך.
· גבס מגרד, אתה לא יכול להזיז את הרגל שלך, ולנסות להתנייד על קביים או באחד מכיסאות הגלגלים האלו הוא כאב תחת עד אשר אתה לומד לשלוט בהם, ואלו תופעות הלוואי ותקופת ההסתגלות לתרופות.
· לעיתים השבר הוא כה חזק עד שצריכים לשבור מחדש את הרגל שלך (אוי, ויייי, אווץ!!!) לקבע שוב ולשים בגבס חדש, זהו התהליך של להצטרך לנסות תרופות אחרות אם אלו שניסית בהתחלה אינן משפיעות עלייך בצורה המקווה.
· לעיתים אתה צריך שישימו מסמרי מתכת ברגל שלך מה שאומר שלעולם לא תרוץ מרתון נוסף ותמיד תפעיל מגלי מתכות בשדות תעופה ובמשרדי ממשלה ותצטרך להסביר דברים אלו לזרים, זהו המרשם של התחזוקה שתצטרך לקחת למשך שארית חייך.
זוהי תחילתה של המאה ה - 21, אנחנו עדיין לא יכולים לרפא את המחלות האלו, אבל אנחנו יכולים לשלוט בהן ולנהל אותן. עד כמה אתה מעוניין לצאת מהארון של בריאות הנפש, זה תלוי בך, כיוון שהסטיגמה היא עדיין מאד מוחשית, אבל משפחה, חברים ועמיתים לעבודה וכד' צריכים לדעת שמחלות נפש מסוימות אינן משהו שאתה יכול לקפוץ מעליהן ולצאת מהן. המוח שלך פצוע פיזית, וכמו כל חלק אחר של הגוף שקיבל פציעה פיזית, הוא זקוק לטיפול המתאים כדי להחלים.
הבעיה שיש להרבה יותר מידי אנשים היא שהם לא יכולים לראות את הפציעה, לפיכך זוהי לא פציעה אמיתית. ובכן, אתה יכול להראות להן פציעות דומות כאן. כמובן, זוהי לא הפציעה שלך, אלא אם כן אתה עובר אחת מסריקות המוח היוקרתיות האלו בעצמך, אבל תמונות עוזרות לאנשים להבין שמחלות נפש הינן, למעשה, פיזיות גם כן. אם אתה האדם בעל מחלת הנפש ואתה מנסה לשכנע את המשפחה והחברים שלך מדוע אינך יכול פשוט להתגבר על זה, הראה להם את ההבדל בין סריקת מוח נורמאלית למוח עם מה שיש לך. אם אתם המשפחה או החברים, פתחו קצת הבנה בעצמכם.
אז, האם אנחנו ברורים שמחלת נפש היא פציעה? טוב.
מה אתם עושים כשאתם פצועים? אתם מטפלים בפציעה.
התרופות הן החלק העיקרי של הטיפול. הן לא הכול. בדיוק כמו שעם רגל שבורה אתם צריכים כעת ללמוד ללכת עם קביים, אתם עדיין צריכים לעשות את שאר הדברים כמו שיחות תראפיה, היוגה ושינוי סגנון החיים, הדיאטה החדשה וכל היתר. אבל הכול מתחיל עם התרופות. בלי התרופות מצבך רק ילך וידרדר, ללא קשר למידה שבה אתה משלה את עצמך לחשוב אחרת. זה נכון באופן מיוחד לגבי אנשים עם הפרעה דו קוטבית וסכיזופרניה, כיוון שהם הגרועים ביותר בלא לקחת תרופות, שלא לדבר על אפילו להודות שהן בכלל חולים. יש אפילו ביטוי לזה, אנוסוגנוסיה. זה די ברור מה הבעיה עם התרופות. עם סכיזופרניה, רעיונות פרנואידים מסוימים עולים לגבי התרופות, או אשליות אודות ריפוי בדרך קסם שיגיע אליהם או שלעיתים אתה פשוט חושב שאתה יותר טוב מהתרופות. עם הפרעה דו קוטבית זה ההיפך, לעיתים יש לנו את השחצנות הניטשיאנית בחשיבה שאנו טובים יותר מהתרופות בהתמודדות עם הבעיות שלנו, עם הזיה פרנואידית מקרית או אקסטזה של ריפוי בדרך קסם. תאמינו לי, הייתי שם. אני כותב מניסיון. ואני לא היחיד שהלך בדרך הזו.
לעיתים זה לא אנוסוגנוסיה. לעיתים תופעות הלוואי כל כך מגעילות עד שאנחנו לא רוצים לקחת שום תרופות יותר אי פעם. אל תדאגו, אנחנו ננסה לטפל בנושא זה מאוחר יותר.
אם אתה מעדיף לעומת זאת לחיות במאה השמונה עשרה ולהפקיד את הבריאות הנפשית שלך להמלצות עשבים שנעשות ע"י פקיד ספוג בריח פטצ'ולי עם טבעת בשפה שעובד בחנות ויטמינים, אז האתר הזה אינו עבורך. בעוד שהתוספת של ויטמינים, מינרלים, חומצות אמינו וכן, אפילו עשבים, יכולה להיות מועילה להשגת איזון נפשי ראוי, להשתמש רק בהם מקביל לשימוש רק בלוח ישור כדי לעזור להחלמת רגל שבורה. לקרסול שהסתובב, לוח ישור הוא פחות או יותר בסדר. אתה חייב לשאול את עצמך, עד כמה המצב גרוע? באמת? קרסול שהסתובב או רגל שבורה? חזור אל החיים שלך ותחשוב מה עשית לעצמך ולאנשים שסביבך. זהו חלק משיטת 12 הצעדים לאיך להישאר על תרופות. צעד 4: לעשות חשבון נפש מוסרי, עמוק וחסר פחד של עצמנו. צעד 5: נודה בפני אלוהים, עצמנו ולבני אדם אחרים את הטבע האמיתי של העוולות שנעשו. עשית כמה דברים דפוקים לגמרי? נכון? או שהיקף הסבל שלך היה כה גדול עד שהשפיע על אנשים סביבך. זה רגל שבורה קשות, ידידי.
יתכן ואתה באמת צריך תרופות עכשיו.
אם כן, אתה זקוק לתרופות הנכונות. מכיוון שלמצבים מסוימים כמו אפילפסיה או הפרעה דו קוטבית, התרופות הלא מושלמות האלו הולכות להיות מלוות לכל החיים עד שיהיה משהו טוב יותר. למצבים אחרים הן יותר כמו גבס באנלוגיה של הרגל השבורה, משהו שהוא לא נוח וכאב ראש להתעסק איתו, אבל הוא עדיין זמני.
זוהי הסיבה שהקמתי את האתר הזה, לעזור לך ביחד עם הרופא שלך, המטפל והרוקח, האנשים שאיתם אתה אמור לדבר על תרופות לפני שאתה הולך לחפש אותן באיזה אתר אינטרנט טיפשי, לעזור לך למצוא את התרופות הנכונות במהירות האפשרית. כדי לעזור לך לאסוף את המידע הטוב ביותר שנמצא ולקבל החלטה מיודעת. הרבה מהאינפורמציה הזו תופיע באתר הזה, הרבה מהאינפורמציה תופיע באתרים אחרים שאליהם יופיע קישור באתר. הפוך את קרייזימדס להיות אתר השער שלך לאינפורמציה איכותית אודות בריאות הנפש.
לפעמים מישהו יהיה במשבר והם יזדקקו לתרופת משבר כמו זיפרקסיה (olanzapine). במשבר בי פולרי או סכיזופרני, בהרבה מקרים אין משהו יותר טוב מזיפרקסיה (olanzapine), אבל לטיפול לטווח ארוך יש תרופות רבות וטובות יותר לכל אחד מהמצבים האלו. או אולי זיפרקסיה (olanzapine) היא התרופה הטובה ביותר לשימוש ארוך הטווח שלהם. יש הרבה הרבה גורמים בנסיון להחליט על כך. אבל אם מישהו באמת מסטול, כל דבר הוא טוב יותר מכלום בניסיון לגרום להם להירגע ולנקות את הראש שלהם מעט כך שיוכלו לקבל החלטות קצת יותר הגיוניות ביחס לתוכנית הטיפולים שלהם. אנשים רבים לא יחפשו עזרה אמיתית, עזרה מהסוג שמערבת תרופות, עד שמגיע שלב המשבר. אני צריך לדעת, הלכתי בנתיב הזה. פעמיים. כעת יש לי הרבה יותר מידי ניסיון עם תרופות. כך שתרופות המשבר שלכם, לא בהכרח יהיו אותן התרופות שתיקחו לתמיד.
אז אולי אתם כמוני ויש לכם נוירופיזיולוג גאוני שמקדיש את הזמן להקשיב לסימפטומים שלכם ולתופעות הלוואי, שלגביהן אתם מנהלים רישום מדויק כאשר הן קורות, שיודע אודות התרופות וכיצד הן משפיעות אחת על השנייה ואשר מחפש דברים שהוא לא בטוח לגביהם, מעודכן במחקרים האחרונים, יש לו סריקת מוח יפה של המבנה שלך ושמוכן לעבור על כל האפשרויות בפירוט רב כשהוא שוקל את הבעד והנגד של כל אחת. (אם אתה רוצה ללמוד איך לשמור תיעוד אובססיבי משלך על התרופות, התחל כאן.
לא, כן, אה, אני שקעתי עד צוואר בחובות של כרטיסי אשראי כדי לשלם על בריאות הנפש שלי. הייתי חייב למכור את הבית שלי באזור המפרץ של סאן פרנסיסקו ולעבור למונטנה כדי לשלם על הכול. ועברתי לסניף טקומה של מרפאות אמן. אבל אם אתם קוראים את הבלוג, במיוחד את הרשומות לא להיות העצמי המאני שלי (או את הגרסה שהופיעה בסאן פרנסיסקו כרוניקל), שום דבר נעים, או בלוז של תנודות אולטרא מהירות אתם תבינו עד כמה זה היה חמור עבורי וכמה רחוק שהגעתי מאז 2002. מציאת רופא טוב והשימוש בכרטיסי אשראי כאשר אין לכם את הכסף או את ביטוח הבריאות שווה את זה. האמינו לי. זה באמת שווה.
אבל אני מבין שלא לכולם יש את האפשרות הזו. יכול להיות שאתם תקועים עם מי שלא יהיה שנמצא בקופת החולים שלכם. או מי שזה לא יהיה שהופניתם אליו דרך משרד הבריאות. או הרופאים שעובדים קשה מידי, שמקבלים שכר נמוך מידי ולחוצים לגמרי במרפאות בריאות הנפש האזוריות. אז מה אתם מקבלים? ביקור של 15 דקות פעם או פעמיים בחודש, לפעמים כל פעם עם רופא אחר. אתם זוכרים את כל הפרסומות שמזהירות אתכם מלעשות ניסיונות בסמים? אתם פחות או יותר עושים ניסיונות בסמים כאשר פשוט זורקים עליכם איזושהי תרופה מפסיכיאטר שמקבל רק חלק מהסימפטומים שלכם בהתחשב בזמן שמוקדש לכך ורושם תרופות בהתבסס על השילוב של מה שמשרד הבריאות/קופת החולים/החדשנות של התרופה והשם של התרופה שעל הפתקים שעל השולחן שלו, פתקים שנשארו שם ע"י סוכני המכירות של התרופות. זה ממש לעשות ניסיונות בסמים. כמובן שחוקי המדינה והמנהגים הטובים ביותר קובעים שאתם לא אמורים לקבל דוגמיות של תרופות מחברים עם ניסיון מוחשי בתרופות, שאתם אמורים לקבל דוגמיות רק מרופא. שוב, דוגמיות אלו יכולות להיות מושפעות בצורה מסיבית משאלת מי היה סוכן המכירות האחרון שעבר בדלת או מה היא התרופה הזולה ביותר בטבלת התרופות המאושרת. זה מסריח, אבל זו הדרך שבה מערכת הבריאות פועלת בארה"ב (וגם בישראל הערת המתרגמת.
במדינות אחרות אתם לא חייבים לדאוג בשל כך. במקום לדאוג ביחס לתרופה הזולה ביותר יש פשוט פחות תרופות לבחור מביניהן, כיוון שחברות התרופות לא ישלחו חלק מהתרופות היותר טובות שלהן למדינות שלכן אם אתם עומדים להיות דקדקניים מידי ביחס לפיקוח על המחירים. אנו בארה"ב יכולים לסבסד את הרפואה החברתית שלכם רק עד שזה מגיע לתשלום מחירים גבוהים יותר לתרופות שלנו. אפילו תרופות שמפותחות ע"י חברות תרופות אירופאיות או יפאניות. ומכיוון שכולם יכולים לראות רופא, לרופאים אין כל כך הרבה זמן לכולם. תבינו, משהו ביחס לשיטה דפוק בכל מקום בפלנטה.
אני אומר לכם את כל זה כך שתוכלו להיות צרכן מיודע ולא תצטרכו לעבור כל כך הרבה התנסויות עם תרופות. אתם צריכים לקבל בעלות על תהליך הריפוי. רופאים לא עתידים לנהל את הסימפטומים שלכם, אתם תעשו זאת. הרופאים שם כדי להנחות אתכם ולוודא שאתם לא ממש דופקים את המצב, אבל אתם צריכים לקחת פיקוד, לימדו את האפשרויות שלכם ותמצאו מה עשויות להיות התרופות הנכונות לנסות קודם כל, כאופציה שנייה ואם שום דבר אחר לא פועל. יש רופאים שיקשיבו לחולים כשזה מגיע לאפשרויות של תרופות, חלק לא. אם יש לכם רופא שמקשיב לכם, אל תיגשו לבקש תרופה רק בגלל שאתם אוהבים את הפרסומת שנעשתה בשם חברת התרופות. פציינטים עשויים לבקש תרופות מסיבות טיפשיות באותה מידה שרופאים ירשמו אותן. לאחרונה נעשה מחקר בדיוק על כך. אין פלא על כך שחלק מהרופאים מתעצבנים כאשר הפציינטים מבקשים תרופות ספציפיות. הודו בכך, למרות העובדה שאתם חולי נפש, אתם צריכים לעבוד כדי לרפא את עצמכם. אתם צריכים לעבוד עם הרופא שלכם. זה אומר לא רק להיות לגמרי כנים ביחס לכל הסימפטומים, אבל גם אומר שהרופא שלכם מבין שיש עוד דברים שקורים מעבר רק לדיכאון או רק שינויים במצב רוח או מה שזה לא יהיה. כל אלו הם גורמים במציאת התרופות הנכונות להתחיל את הטיפול איתן.
כמובן, יתכן שאינכם יודעים מהן הדברים הנכונים לבקש מהרופא שלכם, או לומר להם. זו הסיבה שאתם כאן. כעת, לאחר שאתם אחרי ההלם של ההבנה שבאמת יש משהו לא בסדר, אתם יכולים להתחיל לנסות להבין בדיוק מה הדבר שאתם צריכים לדעת אודות תרופות המשוגעים האלו. האתר הזה יהיה אתר שער לחינוך שלכם. הוא יעזור לכם ללמוד אודות התרופות, אודות הדרך לדבר עם הרופא שלכם ועל איך להתגבר על הסטיגמה, אודות הדרך להתמודד עם מחלות שונות, ואודות הדרך שבה תוכלו לעזור לרופא שלכם להבין אילו תרופות, אם בכלל, מתאימות לכם בהקדם האפשרי. ככל שתצטרכו לרכב על פחות סוסים בסחרחרת התרופות, כך ייטב. גם אני לא המקור לכל החכמה ביחס לתהליך כולו, זוהי הסיבה מדוע יש לי קישורים להרבה אתרים אחרים שיעזרו לכם לאורך הדרך. אם אין לי את התשובה אותה אתם מחפשים יכול להיות שלהם תהיה.
אבל אתם רוצים לדעת מה יקרה כשתמצאו את ההרכב הנכון של התרופות, שיחות וקבוצות תמיכה?
אתם תהפכו לאדם טוב יותר. באמת.
לפעמים תהפכו לאדם חדש לגמרי, כפי שאני נהייתי וזה קצת מפחיד. זו אחת ההשערות המוטרפות שלי, וזו עוסקת בשאלה מדוע אנשים הרבה פעמים מפסיקים לקחת את התרופות שלהם אחרי שהתרופות התחילו להשפיע. רוב הזמן אנשים חושבים, "היי! נרפאתי, אני לא צריך את הדברים המעצבנים האלה יותר!" דבר שהוא חשיבה טיפשית למדי, מכיוון שעדיין אין תרופה, יש רק איזון. אבל לפעמים אני חושב, אנשים כל כך המומים מהאישיות החדשה לגמרי שמאכלסת את הגוף שלהם שהם לא יודעים איך להתמודד איתה.
מישהו בעל יכולת.
מישהו שקל לחבב.
מישהו שהוא לא מתוסבך, או שלפחות לא דומה למה שהיה בכלל ברמת התסבוך.
אז הם מחליטים, בלי לחשוב, לחזור לאדם המתוסבך שהם הכירו. ה"עצמי האמיתי" שלי.
אל תעשו את זה.
אתם רואים את הבאנר, הסלוגאן של האתר, תרופות של משוגעים מגעילות! לבסוף הן מפסיקות להיות מגעילות, או שהן מפסיקות להציק כל כך. אני לא עומד לשקר לכם, התרופות מגעילות, אבל הן שומרות עלינו שפויים. הן הרבה פחות מגעילות מהאלטרנטיבה.
האם אתם מצפים ממישהו עם סוכרת שיפסיק לקחת את האינסולין שלו בגלל שיש סטיגמה על שימוש במחטים תת עוריות בציבור?
אל תתרחקו מהעצמי החדש והמשופר שלכם שהתרופות מבטיחות. התרופות הנכונות יכולות להגשים את ההבטחה הזו, ביחד עם תראפיה, פעילות גופנית ושינויים באורח החיים. מחלת נפש יכולה להיות מנוהלת ובשליטה. אנחנו לא חייבים להיות חסרי אונים בהתמודדות איתה.
ושיזדיין כל אדם עם מוט מחודד בצורת יהלום של אורניום 235 שרוצה לשמור אותי בארון לגבי היותי אדם ביפולרי-אוטיסטי-אפילפטי-נתון לפאניקה.
האתר הזה הוא קודם כל למבוגרים בתהליך של ניווט דרכם דרך מערכת בריאות הנפש. אם אתה מתבגר או הורה של מתבגר שקורא עמודים אלו, אז יתכן שהרבה מהאינפורמציה עשויה להיות מועילה, אבל בכנות אתה עדיין בשלב כזה בחייך שבו יתכן ואין לך עדיין מספיק ניסיון חיים כדי להבחין בין חילופי מצבי רוח הורמונאליים לאלו שנגרמים מחוסר איזון ביוכימי או אלקטרומגנטי במוח שלך. זה לא שהרופאים עומדים להיות מאד מעודכנים בהבדלים בזמן זה גם הם, זה פשוט הולך להיות מגעיל בלי קשר לכלום. ולמרות שההשפעות של התרופות אינן צפויות ב 100% מראש באף מקרה וביחס לאף אדם, הן אפילו פחות צפויות ביחס לאנשים מתחת לגיל 20. זוהי פשוט עובדת חיים. הסימפטומים של הבי פולרים שלי הכו בי לפני גיל ההתבגרות, אבל זה לא אומר שאני יכול להיות לעזר רב לך. ביחס להורים של ילדים עם אחת מהמחלות שאני מתייחס אליהן, אותו הדבר תקף. אל תתייאשו, זה רק שתצטרכו גם לעבור באתרים אחרים. ילדים אינם מבוגרים קטנים! תרופות יכולות לפעמים לפעול אחרת לגמרי על ילדים והרבה יותר קשה להגיע לאבחנה. למשל (Paxxet (paroxetine hydrochloride כבר לא ניתן לילדים בארה"ב ובאנגליה בגלל מכה של התאבדויות, פציעות עצמיות ומחשבות על התאבדות אצל ילדים על (Paxxet (paroxetine hydrochloride. זה בגלל התרופה עצמה או כיוון שהילדים אובחנו בצורה שגויה, למשל יכול להיות שהם היו בי פולרים ואובחנו כבעלי דיכאון חד קוטבי או שהיו בקצה המתפקד של הספקטרום האוטיסטי ואובחנו כבעלי OCD מטיפוס ואנילה? במה כל טבלאות ה DSM שוות אם אף אחד לא יכול לדעת?
כמובן שאין דרך לנבא אלרגיות לתרופות או תופעות לוואי הפוכות כל כך הפוכות שאינך יכול לקחת את התרופה יותר. בסופו של דבר כולנו שפני ניסיון. יתכן שעדיין תצטרך לרכב על סוס נוסף בסחרחרת התרופות שזמינות לך לנסות אותן.
האתר הזה הוא ע"י אנשים משוגעים למען אנשים משוגעים. או.קי זה במידה רבה הצגה של איש אחד. בסופו של דבר יהיו כאן מאמרים עם שמות אחרים בהודעת זכויות היוצרים. היי, אם אתם רוצים לשלוח מאמר, שלחו אותו! HTML או טקסט פשוט, בלי צירופים. אבל כפי שאתם רואים בהצהרה בכל עמוד, כאן אין רופאים. כל זה היא אינפורמציה שהגיעה מנסיון וממחקר, והרבה יותר מידי מכל אחד מאלו. עם קצת מזל אתה תצטרך לעשות רק קצת מחקר.
אני שמח שעשית את הבחירה הנכונה, הבחירה להפוך לצרכן מיודע של תרופות פסיכיאטריות. קח פיקוד למען תהליך הריפוי שלך, ואל תהיה מקבל פסיבי של התרופות המשוגעות האלו. תלמד כל מה שאתה יכול ביחס לאפשרויות שלך, וביחס למתי זה הולם להשתמש בתרופות עוצמתיות ומתי זה לא.
מה שנדרש זה אותך, האנשים סביבך שראו איך ההתנהגות שלך השתנתה (מי שלא יהיה שאתה מחבב אותם וסומך עליהם, כלומר משפחה, חברים, עמיתים לעבודה), פסיכיאטר טוב אחד ולפחות תרפיסט טוב ועדיף יועץ אחד לפחות מסוג כלשהו (מנהיג של קבוצת תמיכה, כומר, מטיף, רבי, יועץ רוחני, יועץ לימודים מוכשר וכד' אתם קולטים את הרעיון) לענות על השאלה האם תרופות באמת נחוצות.
זה לא משנה מהי הבעיה - הפרעת דיכאון מסיבי, הפרעה בי פולרית, אפילפסיה, סכיזופרניה, OCD, פאניקה/חרדה, כאב נוירופאטי - הן כולן מסריחות והן יכולות בפוטנציאל גם להרוג אותך אם הן חמורות מספיק. במיוחד אפילפסיה, מכיוון שאפילפסיה שאינה מטופלת הורגת.
בוא נהיה בהירים ביחס לכמה נקודות:
· לא כל הדברים שהופכים אותנו למעניינים מבחינה מנטאלית הורגים.
· לא כל מי שהוא משוגע זקוק לתרופות.
· יש הפרעות שכמעט תמיד מצריכות תרופות. הכר בכך, אם אתה דו קוטבי ו/או אפילפטי תרופות הן קו הטיפול הראשון. אני ניסיתי ללכת על דרך הבלי-תרופות ובקושי יצאתי מזה בחיים.
אחת מהבעיות הרבות ב"מערכת" הבריאות שלנו בארה"ב (וגם בארץ - המתרגמת) שכולם פציינטים, רופאים ומבטחים בכלל זה, רוצים פתרון מהיר.
בין אם אתה צריך תרופות ובין אם לאו, אם אתה מעניין מבחינה מנטאלית (כלומר משוגע, חולה נפש, חולה בראש, מטורף, קוקו וכד') אתה תצטרך את מה שכתוב בהמשך בלי קשר לכלום:
· תראפיה
· כלים להתמודדות ומיומנויות
· רשת של אנשים שיבדקו מה קורה איתך
· תרגול פיזי סדיר
· דיאטה טובה ובריאה
עכשיו כמה עצות כדי לעזור לך להחליט האם תרופות שוות את הסיכון בהתאבדות ותופעות לוואי אחרות.
זוהי באמת החלטה מאד פשוטה.
מה שמעצבן פחות מה שאתה סובל ממנו כעת, או כל תופעות הלוואי האפשריות?
אם תרופות הן אופציה של קפדנות, אז אתה יכול לנסות את כל השאר קודם.
בואו נתייחס לדיכאון למשל, מכיוון שבמשך הזמן שאני חושך משך הזמן יש אנשים שנמנעים מתרופות ואשר ממש זקוקים להן, אני באמת חושב שהמרשמים לאנטי-דיכאוניים המודרניים ניתנים הרבה יותר מידי בארץ זו.
· יש אנשים שלוקחים אותן שלא זקוקים להן בכלל.
· יש אנשים שלוקחים אותן במינון שהם גבוהים בצורה בלתי הולמת.
· ויש אנשים שלוקחים תרופות הרבה יותר מידי עוצמתיות (כדוגמת (Paxxet (paroxetine או (Sertranex (Zoloft ) כאשר תרופה מתונה בהרבה יכלה להתאים (למשל פרוזאק (מוכר בארץ כפלוטין ופריזמה (fluoxetine).
בעלוני התרופות של כל האנטי-דיכאוניים המודרניים מוצהר שהן לשימוש בטיפול בדיכאון, הן באופן ספציפי להפרעת דיכאון מג'ורי. אבל מה זה באמת להיות דפוק מרוב דיכאון? הנה ההתנסות שלי בזה. קח בחשבון שדיכאון ביפולרי, עם המצבים המעורבים שלו, נוטה להיות חמור יותר במידת מה מטעם האחד, של MDD חד קוטבי, אבל העוצמה תמיד תשתנה.
העניין הוא, שאתה חייב באמת לשכב במיטה, בוהה בתקרה למשך ימים כל פעם בעולם של כאב אינסופי בלי שום סיבה טובה כדי לשקול תרופות ישר מכנפי העטלף.
או אם שכבת במיטה בתוך עולם של כאב אינסופי והצלחת לבסוף להתגבר על כל הכאב כדי לגלוש באתר מחורבן הזה - הפסק להלקות את עצמך ותכיר בכך שאתה באמת צריך תרופות! המוח שלך פשוט לא עובד חלק בסריקה וזקוק לכוונון מעודן. אתה עדיין צריך את התראפיה וכל שאר הדברים שהוזכרו לעיל, אבל אתה לא אדם פחות בגלל שאתה צריך קצת עזרה כימית. לא פחות מאשר חולה סוכרת שזקוק לאינסולין.
ואם הכאב האינסופי הזה עומד להרוג אותך בכל מקרה, מה יש לך להפסיד?
אם אתה מחליט שתרופות הן דרך הפעולה, אני רוצה שתמצא את התרופות הנכונות בהקדם האפשרי.
ולאחר שאתה מוצא את התרופות הנכונות, או משהו קרוב לתרופות הנכונות, אז מה? התרופות עומדות להיות החלק העיקרי של האתר הזה והחיים החדשים שלך, אבל יהיו דברים נוספים להתמודד איתם. דיור, תעסוקה, קצבת נכות, ביטוח בריאות, ניהול תקציב, רשומות רפואיות, שיחה עם הרופא שלך וסתם לשטוף את הכלים המעצבנים פעם בכמה זמן. כל אדם בפלנטה שלנו צריך להתמודד עם סוג זה של דברים, זה רק יותר קשה עבורנו להתמודד איתם ממישהו שאין לו מחלה כרונית להתמודד איתה יום אחרי יום. במיוחד מחלה שלא רואים ושנושאת איתה את הסטיגמה ההפוכה שאנו בו בזמן מזייפים אותה, מה שאנחנו מתמודדים איתו הוא לא עניין גדול ושאנחנו צריכים פשוט "להתגבר על זה" ובו בזמן שהכינים הנפשיות שלנו מדבקות ושיפיצו את המחלה שלנו כמו חבורת מאריות ביפולריות. ככל שאתר הזה גדל אנחנו נציע לך כלים והפניות לכלים כדי לעזור לך להתמודד עם נושאים כאלו.
אז לפני שאתה צולל אל שאר האתר, אני משאיר אותך עם תפילה של הוד קדושתו הדלאי לאמה ה 14, היא מסבירה בחלקה מדוע אנו עושים את זה:
תפילה מהספר
אתיקה למילניום החדש
מי ייתן ואהפוך בכל זמן,
כעת ובכל זמן,
מגן
לאלו שהם חסרי הגנה
מדריך
לאלו שאיבדו את דרכם
ספינה
לאלו שיש להם אוקיינוס לחצות
גשר
לאלו שיש להם נהר לחצות
מקום מקלט
לאלו שנמצאים בסכנה
מנורה
לאלו שבלי אור
מקום מחסה
לאלו שחסרים מקלט
ומשרת לכל מי שנזקק
שמור על עצמך, ואם מצאת את התרופות הנכונות, המשך לקחת את תרופות המשוגעים שלך!
ג'יירוד לחץ כאן כדי לשלוח לי אי מייל או שפשוט תשלח הודעה ל jerod23 כאן בcrazymeds.org.
זכויות יוצרים © 2003, 2004, 2005 jerod poore. כל הזכויות שמורות.
כמעט כל החומר באתר מוגן בזכויות יוצרים © 2003, 2004, 2005 jerod poore. חוץ מעלוני התרופות כמובן, אלו הן הרכוש של חברות התרופות שפיתחו את התרופות שהעלונים מתיחסים אליהן. וכל מסמך של אדם אחר שעשוי להיות מועלה באתר יישאר בבעלות של המחברים המקוריים. אתם לא רשאים להעתיק דף זה או כל חומר אחר ללא הרשות המפורשת של המחזיק בזכויות היוצרים. זה, בדרך כלל אני, אז פשוט תבקשו קודם. זאת אומרת אם אתם רוצים להדפיס כמה עמודים לקחת לרופא שלכם, למטפל, ליועץ, לקבוצת התמיכה, למשפחה הלא מבינה שלכם אז זה בסדר פשוט לעשות את זה. לכו על זה! בבקשה. כל עוד שאתם כוללים את ההערה הזו בדבר זכויות היוצרים וההצהרה הבאה, אני בסדר עם זה.
כל הזכויות שמורות. אף אחריות אינה מובעת במפורש או במובלע. התייעצו עם רופא אחד או יותר לפני לקיחה, או שינוי של התרופות הנוירולוגיות ו/או הפסיכיאטריות שלכם. החוויות שלכם עשויות להיות שונות. מה שקרה לנו לא בהכרח יקרה לכם. אף אחד באתר הזה אינו רופא, מטפל או רוקח. אנחנו לא מגלמים אותם לא כאן ולא בטלויזיה. רק רופאים יכולים לאבחן ולטפל בבעיות. יש רופאים שנוטים להתעצבן על החולים שלהם שיודעים יותר מידי לגבי תרופות, אז תהלכו בזהירות היכן ומתי שזה הולם. האבחון של עצמך באמצעות אתר זה כמו להגן על עצמך בבית המשפט, פתאום יש לך טיפש בתור רופא. אל תהיה סייברכונדריאק, שחושב שיש לך כל מחלה שראית באתר, או שיהיו לך כל תופעות הלוואי של כל התרופות. הכנת מרשם עצמי מסוכנת באותה מידה. כל האינפורמציה באתר הזה הושגה באמצעות התנסות אישית, ההתנסויות של החברים שלי, ההתנסויות של חברים שדיווחו עליהן בקבוצות התמיכה המקוונות וממקורות שיש אליהם קישור באתר. דע את המקורות שלך! כפי שהאינפורמציה מוצגת כאן היא אינה תחליף לעצה רפואית אמיתית מרופא אמיתי, אלא רק השלמה לעצה כזו. אף נוירולוג, פסיכיאטר, מטפל או רוקח נפגע בעשייה של האתר הזה. כל השמות המסחריים של התרופות שמופיעות באתר הן הטרייד מארק של החברות שרשומות אחריהן בעמודים של התרופות, גם אם חברות אלו עשויות או עשויות שלא להירכש ע"י חברות אחרות שעשויות או עשויות שלא להיות רשומות באתר בזמן שאתה קורא אותו. תמיד תקרא את העלון לצרכן שמגיע עם התרופה שלך ואף פעם אל תזרוק אותם. אם לא קיבלת עלון לצרכן, דרוש אותו. בקול רם. האתר קרייזי מדס הוא לא אחראי לתוכן של האתרים שאנחנו מקשרים אליהם. אנחנו אוהבים אותם, או שהם פרסומות בתשלום, או שהן משהו שעליך לקרוא כדי לקבל החלטה מיודעת ביחס לתרופה מסוימת. לעיתים הן יותר מאחת מהקטגוריות האלו. אבל מה שנמצא באתר שלהם הוא העניין שלהם לא שלנו. אינפורמציה מעטה מאד אודות המבקרים באתר נאספת ונשמרת. ומפעם לפעם אני מסתכל על ערכי החיפוש שנעשה בהם שימוש כדי למצוא את האתר כדי להפוך את האינפורמציה הקיימת לרלוונטית יותר. השתמש רק כפי שאתה מודרך. הימנע היכן שאסור עליך.
"הכל הוא אמת, שום דבר אינו מותר." – Jerod Poore
נשמח לקבל תגובות
חזרה
למעלה
