החלמה
מה תוסיף גישת ההחלמה לבריאות הנפש - אפרת רייטר
-
תפיסת השיגעון ותופעות נוספות כמחלת נפש נשאה תקווה גדולה: למצוא תרופות אשר יוכלו לרפא את האדם ולהחזיר אותו לתפקוד במהירות. לרשות הרופאים והמדענים עומדות תרופות חזקות, מחקרים רבים, כוח רב ועוד. למה זה לא מספיק?
כאשר מכירים מקרוב מה קורה בחייהם של חולי נפש התשובה לשאלה מתבהרת. מתברר שלנפש האדם יש צרכים בסיסיים, אשר אם חלילה נפגע בהם, אז גם התרופות החזקות ביותר לא יועילו. להלן חלק מצרכים חיוניים אלה:
א. תקווה וצורך להאמין ביכולתנו – ללא תקווה ואמונה ביכולתנו לא ננקוף אצבע. כאשר אומרים לאדם שהוא חולה נפש הוא קולט שהוא פגום – סוג ב', שלעולם לא יוכל להגשים את שאיפותיו, שעליו לקחת תרופות במשך כל חייו ולצפות לאשפוזים חוזרים. זהו מסר מייאש ומחליש. המחשבה שאני תלוי בתרופות ובטיפול מבחוץ, ושאיני יכול לעזור לעצמי, היא מחשבה מרפת ידיים. בניגוד לתחזית השלילית, מחקרים הראו שגם עם טיפול פסיכיאטרי בלבד מעל 40% מהחולים הקשים מחלימים; וכאשר נותנים שירותי שיקום והחלמה אחוזי ההחלמה מגיעים עד 84%. אך המטפלים בתפקידם נתקלים במקרים הקשים בזמן משבר, ולמרות המחקרים על החלמה, הם שופטים לפי מה שעיניהם רואות.
ב. אפשרות צמיחה ותפקיד משמעותי – התפקיד שאנו ממלאים בכוחות עצמנו, נותן לנו סיפוק, אתגר, מסגרת, ותחושת ערך עצמי. רבים מנפגעי הנפש נשארים ללא תפקיד חברתי. המשפחה מתפקדת בלעדיהם, הם אבדו את עבודתם, קשה להם להתקבל ללימודים או לעבודה. ללא תפקיד חברתי האדם נמצא בהידרדרות ללא סדר יום ומסגרת וללא צמיחה.
ג. יחסים של קרבה, כבוד ושיתוף – חיוניים לאדם. אצל רוב נפגעי הנפש יחסי הקרבה עם הקרובים להם השתבשו. יש צורך להסתיר מרוב החברה את ההתמודדויות הקשות שעוברים. הצורך להסתיר יוצר בושה קשה. הרבה פעמים מקבלים מאנשי המקצוע יחס מנוכר ומתנשא: מנתחים את הסימפטומים, אומרים להם מה לא בסדר; אין יחס שוויוני ומשתף המשדר: אני דומה וקרוב לך. לעיתים קרובות לא מוצאים מישהו שאפשר לשתף אותו כשווה בחוויות הקשות שעוברים. הידיעה שאחרים שווים לנו וחשים כמונו מביאה להקלה עצומה ולכוח להתמודד בקשיים.
ד. חירות ואחריות לחיינו – כולנו משוכנעים עד כמה אלה זכויות בסיסיות לכל אדם. אצל חלק מנפגעי הנפש זכויות אלה ניטלו מהם; מישהו אחר מחליט: איפה יגורו, מה יעשו, איזה תרופות חזקות ייקחו וכד'. היחס לחולה הנפש עלול להיות: "הוא מסכן, אי אפשר לסמוך עליו או להאשים אותו. הוא לא יודע מה טוב עבורו. הרופא יחליט במקומו." לפעמים באשפוז חולי נפש עוברים כליאה, קשירה, מתן זריקות בכוח והתעללויות נוספות. הכפייה, יותר מהמחלה, מביאה לכעס ולתגובות אלימות. העברת האחריות על חיי אדם מבוגר לגורם אחר הינה פגיעה בצלם האנוש.
ה. עידוד ואפשרות לקחת סיכונים – אם אדם רוצה לצמוח, עליו לקחת סיכונים ולהתמודד עם הפחדים שלו. נפגעי נפש הינם אנשים שעברו טראומות קשות וסובלים עקב כך מפחדים רבים. לקיחת כדורים מיד כאשר מופיעים סימפטומים, יוצרת אדם אשר מפחד מכל תופעה פסיכיאטרית ואינו מוכן להתנסות שוב במצבים קשים ולהיווכח שהוא מסוגל לעבור אותם ביותר ויותר הצלחה. זהו אדם שחי בתוך בועה של חרדה ושל פחד. כדי להחלים חייבים לצאת מהפחד המגביל.
ו. משמעות לסבל שלנו והבנה של חיינו - אם יש משמעות לסבל שלנו – יש לנו כוח לשאת אותו. ראית הקשיים שלנו כמחלה ביוכימית בלבד מרוקנת את התוכן והמשמעות ממה שאנחנו עוברים. בנוסף ראית המשבר כמחלה מחלישה את יכולתנו לראות מה עורר את המשבר, מה יש לשנות בעצמנו ובסביבה, ואיך ניתן לחזק את עצמנו גם ללא תרופות.
.
סביבה מעודדת החלמה תספק צרכים חיוניים אלה:
א. ציפיות טובות ריאליות מאדם המתמודד עם בעיה נפשית, ולא יחס מתנשא. נתייחס בהערכה ליכולותיו.
ב. תפקיד חברתי משמעותי ומאתגר, שייבחר על ידי המתמודד, בו הוא יוכל לצמוח.
ג. קהילה תומכת של שווים, אליה האדם יכול לבוא, לחוש כבוד וקירבה, ולזכות בשיתוף הדדי ובמשוב לגבי החוויות הקשות שעבר וההתמודדויות שלו.
ד. חירות, חופש בחירה ואחריות של האדם ביחס לחייו. כפייה רק כשיש חשש גדול לאלימות או להתאבדות.
ה. הכנה, הדרכה ועידוד של האדם להתמודדויות שונות וללקיחת סיכונים שיקדמו אותו.
ו. משמעות לסבלנו והבנה של חיינו תימצא דרך הסתכלות אוהדת המכירה בטראומות שעברנו, בכוחות שפיתחנו תוך התמודדות עם הטראומות ובניצול מה שלמדנו בהתמודדות שלנו כדי לעזור לזולת.
בסביבה מעודדת החלמה נוכל, בע"ה, להגדיל את אחוזי ההחלמה ל- 90% ומעלה
* אודות מהי החלמה בבריאות הנפש, נא קראו בדף נפרד "שאלות על החלמה בבריאות הנפש".
נשמח לקבל תגובות
חזרה למעלה
עבור לדף הבא
